מה חומרת העברה של אי שמירת נגיעה?

התורה אמרה: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ..." (ויקרא יח,יט) ופרשו רבותינו לא להתקרב לאשה שהיא באיסור נדה ולא להתקרב לעריות. וכתבו הפוסקים שדין פנויה היום כדין אשה נדה (רמ"א יורה דעה סימן קפג) ובאשה נדה פוסק השו"ע (יורה דעה קצה, ב): "לא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא יושיט מידו לידה שום דבר ולא יקבלנו מידה, שמא יגע בבשרה". וכן כתב לגבי אשה פנויה (אבן העזר סימן כא): "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ..." וכתב על כך הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית חלק א, עמוד לד): "אין חילוק בענין איסור נדה, בין אשה נשואה לפנויה, שגם בפנויה יש איסור כרת על הביאה, ואיסור לא תעשה בשאר קריבות, כגון חיבוק ונישוק. והואיל ואין הבחורות הפנויות טובלות עד לערב חופתן... הרי הן בחזקת נדות גמורות מן התורה, ויש להיזהר מלנגוע בהן, או להסתכל בהן". והוסיף בהערות שנגיעה בעלמא היא לכל הפחות איסור דרבנן. וכדי להבין גם את הרעיון שעומד מאחרי איסור זה הבאתי ציטוטים מדברי הרב ויצן באתר: "מציאות החיים שאנו עומדים להיפגש עימה היא מציאות חיים שיש בה קשר במסחר ובעוד דברים, קשר בין בנים לבנות. כשאמרו חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות" כוונתם העיקרית שאדם לא יעבור על הלכות ולא יביא את עצמו למצב שחז"ל גזרו עליו. מאידך יש מאמרים בחז"ל המשבחים את עם ישראל שברגע שהם מקבלים על עצמם את תקנות חכמים וגזרותיהם, בעצם הנכונות לקבל את התקנות יש סיעתא דשמיא שאדם לא יגיע לכלל כישלון. כך אמרו חז"ל על הפסוק "סוגה בשושנים". הדבר העיקרי הוא לקבל את תקנות חכמים וגזרותיהם שהעיקרית שבהם היא גזירת יחוד. עוד כלול בדברי חז"ל שבעניני עריות אדם לא יכול לומר אני אגיע למצב של ניסיון שאצליח לעמוד בניסיון. אם אדם מכיר את עצמו שסיטואציה מסוימת גורמת לו להכשל הוא צריך לעשות לעצמו גדר ולא לומר אני אכנס שוב למצב שבו נפלתי והפעם לא אפול. אולם מה הגדרים שהם מעבר למה שחז"ל קבעו זאת יעשה כל אחד באופן אישי מתוך יעוץ עם תלמיד חכם. ההגדרה של השו"ע להתרחק מהנשים מאוד מאוד היא הדרכה כללית שאינה מפרטת מה כלול מבחינה מעשית כיצד לקיים וראה זו. הפירוט בפועל של הלכה זו מתפרט בהלכות אחרות.האם הלכה זו מחייבת כשמשפחתך מתארחת אצל משפחה אחרת שלא תשב באותו שולחן שיש שם אשת איש? או מקרים אחרים שהם דבר יום ביומו זאת ניתן לתלמידי החכמים בכל דור להורות כיצד ליישם הלכה זו. עיקר המרחק מנשים הוא ריחוק מלהרהר בנשים ומכך שנשים יתפסו מקום נפשי בליבו של האדם. המרחק לא תלוי במספר המטרים או הקילומטרים שיש בין איש לאישה. יש עצות רבות כיצד להגיע לטהרה בנושא זה. צריך בנושא זה גם הדרכה אישית."