מהו המקור לכך שקריאת התורה היא רק מצוה על הציבור? האם היחיד יוצא בכך שבבית הכנסת קוראים בתורה כאשר הוא לא שמע את הקריאה?

תקנת הקריאה בתורה נתקנה לציבור אבל אינה חלה על כל ויחיד ויחיד (רמב"ן מגילה ה, א). לפיכך מי שנאלץ לצאת באמצע קריאת התורה להתפנות והפסיד חלק מקריאת התורה, אינו צריך לחזר אחר מניין אחר כדי להשלים את כל הקריאה בתורה, כי העיקר הוא שהציבור קיים את הקריאה. כן מי שיש באפשרותו להתפלל במניין ולצאת לפני קריאת התורה, או לשמוע את קריאת התורה במניין ולהתפלל ביחידות, עדיף שיתפלל במניין, כי מצווה על היחיד להתפלל במניין ואילו קריאת התורה היא מצווה על הציבור ולא על היחיד (ע' מנח"י ז, ו; וע' פס"ת קלה, ב). וכן מי שהיה צריך להתפלל ביחידות, אע"פ שאח"כ נודע לו על מניין שעדיין לא קרא בתורה, אינו חייב ללכת ולשמוע את הקריאה (ילקוט יוסף ח"ג קלה, ז). לתשובת הרב רואי מרגלית בנושא חיוב נשים בקריאת התורה. האם אישה ששמעה קריאת התורה בשבת קיימה מצווה?