מהו לימוד אליבא דהלכתא? האם זו דרך לימוד, או שזה נוגע גם לנושאים הנלמדים? ובכלל, מהי הדרך לגדול בתורה? האם יש מתכון בדוק? מהו עמל תורה: בזמן או בהתעמקות שיכלית? אני שואל כי אני ממש רוצה, אך איני יודע איזו דרך היא הנכונה.

לימוד אליבא דהלכתא פירושו שמכל סוגיה מגיעים למסקנות ההלכתיות. וזה עיקר הלימוד, ללמוד את הדרכת התורה לחיינו. ומתוך כך כל ההעמקה והעיון. במשך הדורות וריבוי הספרים נוצר ריחוק מסוים בין הלימוד העיוני של הסוגיות בתלמוד לבין מסקנות ההלכה שנידונו בעיקר סביב השו"ע. ומרן הרב קוק זצ"ל דיבר רבות על הצורך לחברם ולאחדם, ולשם כך ייסד את "הלכה ברורה" ו"בירור הלכה". גדולי הראשונים והאחרונים כתבו שהמטרה הראשונה היא לדעת את הדרכת התורה לחיים, ולשם כך צריך ללמוד היטב את הסוגיות הנוגעות להלכה ואת יסודות האמונה והמוסר. שנאמר (דברים ה, א): "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", ומפסוק זה למדו בקידושין כט, ב, שמצווה על האדם ללמוד התורה, והעניין כדי לשמור ולעשות. וכן למדו מפסוק זה ביבמות קט, ב. וכן כתב המאיר לעולם ח"ב סימן י"ב: "עיקר מה שצוותה התורה על לימוד אינו אלא בשביל שיכול לקיים המצוות, דבלא לימוד לא ידע לקיים, וכן כתוב: 'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם', מבואר מזה שזהו עיקר הטעם של ציווי תלמוד תורה, וכן כתיב בפירוש ביהושע א': 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו', למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו'". וכן משמע מדברי הגמ' קידושין מ, ב, שגדול התלמוד שמביא לידי מעשה, ואף שנחלקו הראשונים והאחרונים בפירוש כוונתם ז"ל, מכל מקום ברור שהמטרה הראשונה של הלימוד היא לדעת מה לעשות. וכן כתב הרמב"ם הל' ת"ת א, ג, והכסף משנה שם. וכ"כ השל"ה במסכת שבועות נר מצווה. וכן כתב רבנו בחיי בחובות הלבבות בהקדמה ובשער חשבון הנפש פרק ה'. וכן כתב בשערי קדושה לר"ח ויטאל ע' מ"ב, "מנהגם של הקדמונים שהשתדלותם היתה להבין את עיקרי הדינים ולברר את הלכות האיסור וההיתר, ואח"כ היו עוסקים ומשתדלים לזכך את מעשיהם ואת חובת לבבם מכל תערובת של פניות". וכן כתב המהר"ל בנתיב התורה פרק ה' שעיקר הלימוד צריך להיות מכוון לידיעת שיטות ההלכה ולא לפלפול. וכיוצא בזה כתב בשו"ת חוות יאיר קכ"ד שיש להקדים את לימוד הכללים ואת הנושאים הקשורים למעשה. וכיוצא בזה כתב הש"ך יו"ד רמו, ה, בשם הדרישה, שמי שיש לו שלוש שעות ללימוד, "צריך ללמוד ספרי הפוסקים דיני התורה כמו הרי"ף ומרדכי והרא"ש ודומיהן, דזהו שורש ועיקר לתורתנו". וכן כתב בספר ראשון לציון (לבעל האו"ח הקדוש) על יו"ד רמו, א, שתחילה צריך ללמוד ההלכות המעשיות, "ואחר שידע דיני היהדות אז נשאר לו לצאת ידי חובת והגית בו יומם ולילה". וכן כתב בשו"ע הרב הל' ת"ת פרק ב' הלכה א' וט'. וכן נודע בשם הגר"א שיש להקדים לימוד המסכתות וההלכות הנוגעות למעשה. ובהקדמת ביאור הגר"א לשו"ע, כתב שהעיקר ללמוד הש"ס כדי להגיע להלכה למעשה.