מדוע בדעתו של הרמב"ם ע"פ תלמידי רבינו יונה, יהיה אסור לענות אמן, לאחר ברכת שמע השנייה של שחרית. דהיינו, הבוחר בעמו ישראל באהבה, כשמסיים לפני הש"ץ, וזה מפני הפסק, כך מובא, והלא הרמב"ם עצמו מודה שכשאדם שומע ברכה מפי חבירו, וחבירו מתכוון להוציאו והוא עצמו מתכוון לצאת אז יענה השומע אמן ושם לא אמר הפסק. לדוגמא: ברכה על היין בקידוש של שבת שעונים אמן לפני שתיית היין.

התשובה לשאלתך נעוצה בתוך שאלתך ממש, יפה כתבת, שכאשר אדם שומע ברכה מפי חבירו וחבירו מתכוין להוציאו וגם השומע מתכון לצאת, עונה אמן אחריו, והסיבה כמו שכתבת, שכיון שמתכוין לצאת י"ח בברכתו של זה אין האמן הפסק, אלא אדרבה צריך לענות אמן כדי לצאת י"ח. ולכן בקידוש עונים אמן ולא נקרא הפסק (ודרך אגב, אין חובה לשתות מהיין של הקידוש רק למקדש עצמו, אבל השומעים את הקידוש לא מחוייבים לשתות, ורק מצד חיבוב מצוה טוב שישתו מהיין. ולכן בזה ודאי שלא שייך הפסק כלל, שמיד כשגמר המקדש את הקידוש וטעם, כבר יצאו כולם י"ח, עיין בילקוט יוסף כרך א' מהלכות שבת (עמוד ער"ה). וכל זה לא שייך לגבי ברכת אהבת עולם ששם אני יוצא ידי חובה ע"י אמירתי ולא ע"י הש"ץ, לכן אין לענות אמן שנחשב כהפסק, משום שברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה נחשבת כברכת המצות שאין לענות אמן בין הברכה לקיום המצוה, עיין בשו"ת יחוה דעת ח"ו (עמוד קמח בהערה שם), ועיין גם בילקוט יוסף בשארית יוסף ח"ב (עמוד קכח). ודרך אגב, גם בקידוש אם אני לא יוצא ידי חובתי בקידוש שעושה בעל הבית מכל סיבה שהיא, צריך לומר בלחש את כל הקידוש, ולא לענות אמן אחר ברכת הקידוש, וכמו בברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה, עיין בילקוט יוסף כרך א' מהלכות שבת (עמוד רסט).