ראשית ברצוני להודות לרב על תשובתו המפורטת. ברצוני להוסיף עם זאת ולשאול, אם הבנתי את דברי הרב בצורה נכונה, הרי מי שאינו תלמיד של הרב שפירא או של הרב ליכטנשטיין הרי שעליו לנהוג לפי פסק הרא"ש ולא לפי דעת הרא"ל, וזאת מכיוון שכפי שכתב הרב, שרוב או כל תלמידי החכמים שבדור אוחזים בדעת הרא"ש. וכלפי נקודה זו בדברי הרב ברצוני לשוב ולשאול, וכי בעת קביעת ההלכה נבוא ונבדוק בכל דור את גילם של גדולי הדור? ולו יצוייר שבעוד חמישים שנה יהיו זקני תלמידי החכמים שבדור כאלו הסבורים שתחיית ישראל בארצם אינם מהלך רצוי, הרי שיתברר למפרע שטועים אנו בדרכנו? ואם בעוד מאה שנה יהיה המצב כזה שרובם של גדולי הדור יסברו ששיבת ישראל היא מהלך א-לוקי נשוב שוב ונשנה את התייחסותנו?

חבל שלא עיינת יותר בדברי, לא טענתי שהגיל הוא הקובע, אלא העיקר הוא באמת הסמכות התורנית, שנקבעת על פי מה שנקרא בדברי חז"ל "גדול בחכמה ובמניין", ומקובל לפרש מניין היינו מספר התלמידים. וכן לפי מעמד הרב, והרבנים שהורו לסרב הם הגדולים בחכמה ובמניין, וגם סמכותם ההלכתית גדולה יותר, שבמשך עשרות שנים עסקו בפסיקת הלכה ברמות הגבוהות ביותר בישראל, הרב גורן ברבנות הצבאית וברבנות הראשית, והרב שפירא בבית הדין הגדול וברבנות הראשית. אקווה שהדברים מספיקים. אם תעיין בדברי תראה שבדברי על הגיל רק הסברתי את היחס הנפשי של הרב המבוגר לצעיר ממנו. וכך היא מידת דרך ארץ שהצעירים מכבדים את הזקנים, והזקנים פחות מכבדים את הצעירים. וכפי שמן הסתם הרב ליכטנשטיין מתחשב יותר בדברי חבירו בני גילו, ופחות בדברי רבנים שצעירים ממנו בעשרים וחמש שנה.