אני בת 11.5 ובעוד מס’ חודשים אי"ה אהיה בת 12. הבעיה אצלי היא, שאינני רוצה להיות בת 12. כלומר, כמובן שאני רוצה להגיע לגיל זה בע"ה, אך אני יודעת שמגיל בת מצווה חטאי יירשמו, וזאת הסיבה למה שכתבתי לעיל. אמנם סבתי אמרה לי שאין לי חטאים, ואף עודדה אותי באמרה שבחתונה אי"ה כל החטאים נמחלים, אך בכל זאת, אני מפחדת לחטוא. עד לפני חצי שנה לא הייתי ילדה טובה, אלא ההפך, (מבחינת מצוות שבין אדם לחבירו) עד ש"נזכרתי" להתנהג יפה ועברתי שינוי ע-נ-ק. הרגלתי את עצמי להפסיק לקלל, להרביץ, ולהתחיל לעזור בעבודות הבית. התחולל בי מעבר עצום. אני לא זוכרת בדיוק למה שיניתי את עצמי כ"כ, אבל אני זוכרת שהיה לי קשה מאוד. קשה מאוד היה לי לעמוד במטרות שהצבתי לעצמי בלי לחזור להתנהגות הקודמת. אבל אכן עמדתי במטרות בהצלחה רבה. לאט לאט נפשי השתנתה וגם נראה שיפור סביבי- מגלים יותר אהבה אלי. פתאום קלטתי שבעוד מס’ חודשים יש לי בת מצווה, ואומנם ניסיתי להימנע כמה שיותר מכעס וכדו’ אבל אני עדיין מפחדת. אשמח אם תייעצו לי איך להתנהג.

ראשית מזל טוב לך. את מפחדת וזה סימן שיש בך רוח טהרה דגולה. אולם את צריכה לדעת שהיחס שלך לקב"ה וכן לתורה היא יחס של יראת העונש. את חושבת שהדבר המרכזי במערכת היחסים שבין האדם לבין הקב"ה היא מערכת של מחויבות לעשות דברים כשעל העשייה יש שכר או לחילופין עונש. אולם את צריכה לדעת שזה לא הדבר המרכזי. היחסים בינינו לבין הקב"ה זה יחסי אהבה קירבה ודאגה. הקב"ה בעיקר דואג לנו ורצה בטובתינו. אנו עושים מצוות לא בגלל הפחד מפני העונש אלא בעיקר בגלל שאנו מאמינים שאלו המעשים הכי טובים והכי אמיתיים. מסופר על רבי משה פיינשטיין שפיסיכולוג אמר לו שהוא בדק את כל התפילות של העם היהודי והא ממש התפעל מהם. אבל תפלה אחת הפריעה לו. זו התפלה בראש השנה שבא אנו מבקשים מהקב"ה "ובכן תן פחדך על כל מעשיך" הרי לא טוב שאדם יפחד. ענה לו הגאון: תדע לך שכל אדם מפחד. אולם יש לנו בחירה. אדם שאינו מאמין בה' הוא מפחד מהרבה דברים בחיים. הוא מפחד שאנשים רעים יפגעו בו, הוא מפחד ממחלות או תאונות דרכים. אולם איש האמונה בוחר לפחוד מה'. אולם על יד הפחד מה' כל הפחדים האחרים נפטרים מהם. זו הבחירה היהודית. לסיכום: היהדות עיקרה לא מבוסות על יראה ופחד מה' אלא על אהבה וביטחון בה'. אנו כיהודים בוחרים שאם אנו מפחדים זה רק מה' וזה עוזר לנו שלא לפחד משום דבר אחר.