אני , תלמידת תיכון עירוני ד-ת"א , עושה עבודה במסגרת עבודת גמר במשפטים בנושא אי שפיות כעילת גירושין במשפט העברי ובמשפטיהם של אומות העולם. במסגרת העבודה נתקלתי בבעיה קשה. נשים שבעליהן אינם יכולים לתת גט מחמת מחלתם [תרדמת, אי שפיות] והנשים נשארות עגונות עקב כך. היש פיתרון הלכתי לבעיה קשה זאת ?

שלום רב, אכן, מבואר במשנה במסכת קידושין דף ב. האישה ניקנת בשלושה דרכים ... וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. ועל כן אישה שנישאה ע"י חופה וקידושין כדת משה וישראל אין לה דרך להיות שוב ברשות עצמה אלא בשני דרכים אלו - בגט או במיתת הבעל. וכן אין הבעל יכול לתת גט אם אינו בדעה צלולה, שכך כתבה המשנה מסכת גיטין דף סז: מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו גט לאישתי לא אמר כלום ופירש רש"י שם, לא אמר כלום - שאין דעתו מיושבת עליו. וכך נפסק בשולחן ערוך אבן העזר בסימן קכ"א סעיף א': צריך שיהיה בדעתו בשעה שמצוה לכותבו (כמובן צריך לברר היטב מתי נחשב אין דעתו מיושבת עליו שכן יש אין ספור דרגות באי שפיות). נמצא שאין פתרון לבעיה זו, שמאחר שנעשה מעשה הקידושין כדת משה וישראל, האשה נחשבת כאשת איש, שהיא שייכת לבעל מסויים. וכל שהבעל לא יכול לתת את הסכמתו להיפרדות האשה מעליו, אין מה לעשות. ומאחר וכך דין תורה עם כל הכאב הכרוך בכך, נסתרות דרכי ד', וכשהביא למצב זה ידע את התוצאות... ואין אנו מהרהרים אחריו. הרב אברהם זרביב.