שלום לרב. מדוע דווקא הלולב זכה שהברכה על ארבעת המינים תיקרא על שמו: "על נטילת לולב"? האם משום שהוא הגבוה מכולם? ואם כן, האם אין כאן מסר תמוה, כאילו דווקא מי שגבוה ובולט יותר הוא החשוב והראוי יותר? הרי לכאורה היהדות מחנכת את האדם דווקא לענווה ולא להתבלט על פני אחרים.

שלום רב, אכן זהו הטעם שמובא בחז"ל. על השאלה מדוע מברכים "על נטילת לולב" ולא על ארבעת המינים, אומרת הגמרא (סוכה לז:): "הואיל וגבוה מכולן", וכשהקשתה מדוע לא להגביה את האתרוג ולברך עליו, השיבה: "הואיל ובמינו גבוה מכולן". רש"י (סוכה לז:) מבאר: "חשוב הוא, ונקרא האגד על שמו", ומפרש ש"הואיל ובמינו" פירושו שהלולב גבוה משלושת המינים האחרים. כלומר, הלולב הוא המין הבולט והמרכזי שבאגודה, ולכן הברכה נקראת על שמו. והנה על דרך הפשט צריך לומר, שאף שהתנשאות היא מידה שלילית. מכל מקום כאשר מדובר בכבוד שמים ובהידור מצוה, אדרבה דבר נאה, שלם ומשובח יותר ראוי יותר לכבוד המצוה. וכפי שמצינו בהלכות ברכות ששלם קודם לחצוי (ברכות לט:), וישנה חשיבות להקדים את המין המשובח והראוי יותר לברכה. וכן בית הכנסת צריך להיות הכי גבוה בעיר. עם זאת, הריטב"א (סוכה לז:) מביא ש"על דרך האמת" הלולב רומז ל"צדיק", שנאמר "צדיק כתמר יפרח", ומקשר זאת לפסוק "וצדיק יסוד עולם". כלומר, הלולב אינו רק הגבוה בגובהו, אלא מסמל את מידת היסוד, שהיא נקודת החיבור וההמשכה. והשל"ה הקדוש (מס' סוכה, תורה אור ע"ח) מבאר שהלולב כנגד חוט השדרה, ולכן הוא גבוה משאר המינים. והוא מוסיף יסוד נפלא: "בהתברך השרש יתברכו הענפים". הלולב אינו חשוב מפני שהוא מתנשא על שאר המינים, אלא מפני שהוא השורש והצינור שמחבר את כולם. על פי הסוד, מידת היסוד אינה עומדת לעצמה, אלא היא נקודת החיבור בין המידות העליונות לבין המלכות. דרך חוט השדרה, הרומז ללולב, נמשך הדבר מן הדעת אל כל הגוף. לכן אף שהלולב נראה כגבוה מכולם, פנימיות עניינו היא דווקא החיבור וההמשכה: הוא כולל את המידות שמעליו ומעביר את השפע אל מידת המלכות, הרמוזה באתרוג. אם כן הגדולה האמיתית אינה בכך שהוא מעל כולם, אלא בכך שהוא מחבר את כולם ומעביר להם את הברכה. בשולי הדברים נראה להוסיף, את דברי זקני הב"ח (סי' תרכ"ה) שהכוונה בטעם מצוות סוכה היא לעיכובא משום שהתורה גילתה את הטעם (ויקרא כג, מג): "למען ידעו דורותיכם - כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ואף שלהלכה כתבו המ"ב והאחרונים (שם) שלכתחילה יש לכוון לכך (סוכות ממש וענני כבוד, כר"ע ור"א), אך בדיעבד יצא גם אם לא כיוון לטעם זה. ולדעת כולם ראוי לכוון לכתחילה (שם), כיוון שיש בחג הסוכות גם עניין של "ידיעה", המתאים לעניינו של הלולב המעלה את השפע דרך היסוד אל הדעת. חג סוכות מאיר ושמח,