ישר כח לרב. מה הטעם למנהג לקרוא בשמחת תורה בטעמי ימים נוראים?

המנהג לקרוא בשמחת תורה במנגינה של הימים הנוראים מופיע, למשל, במנהגי מהריי"ו (סעיף תשנד) וכן במנהגי זידיטשוב (טו, עמוד א). לא מצאתי דברים מפורשים לטעם המנהג אבל ראיתי שני מקורות שמהם אפשר לתת טעם למנהג. במשמרת שלום (הרב שלום פרלוב, סימן מז, הערה ב) כתב שהטעם הוא ששמחת תורה הוא סיום הימים המיוחדים שמתחילים בראש השנה ומסתיימים בשמחת תורה וצריך לחזור בשטר בשורה האחרונה מעין ההתחלה והכל הולך אחר החיתום, ולכן נהגו להתפלל במנגינת הימים הנוראים. אפשר לומר טעם זה גם על המנגינה של הטעמים בשמחת תורה. הרב מרדכי יפה (לבוש החור תרסט, א) כותב שהיה ראוי לגמור את התורה ולהתחילה בראש השנה אבל כדי לערבב את השטן (שהרי מתאים בראש השנה לסיים ולהתחיל את התורה), שלא ידע מתי ראש השנה, דחו את סיום התורה. ובגלל הקריאות המיוחדות של כל חג הוא נדחה לחג האחרון, הוא שמחת תורה. ואולי זו הסיבה שנהגו לקרוא במנגינה של ימים נוראים. ויש שנהגו שלא לשנות את המנגינה אלא לקרוא במנגינה הרגילה של כל השנה (מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז, עמוד 27). מועדים לשמחה.