שלום כבוד הרב. אני לומד בישיבה תיכונית מסיומת {עם פנימיה} האם מותר לי לעשות מלחמת מים עם חברים בניגוד להוראת הישיבה האם זה בעיה של גזל? האם יש הבדל בין זרנוק מים לבין בקבוקים שלך שאתה ממלא מים מהישיבה? ואם אין חשש גזל האם מותר? תודה רבה. אשמח אם יש מקורות תודה רבה.

שלום וברכה, מכיוון שהנהלת הישיבה לא מסכימה לעשות מלחמת מים, ממילא הדבר אסור, ויש בכך חשש איסור גזל של כספי הישיבה (עי' שבט הלוי ו קסג, משנה הלכות חי"ז סי' קמ"ח-קמ"ט, רבבות אפרים ח"ח סי' תרט). מקורות והרחבה: החלטות על רכוש הישיבה נתונות לממונים על כך מטעם הישיבה, בין אם זה הר"מ או הטבח או מישהו אחר, והעובר ולוקח רכוש הישיבה נגד כללי הממונה עובר על גזל גמור, וכפי שכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קסג): "ואשר שאל אם בחורים רשאים לקחת ממטבח הישיבה בלי רשות ואפילו נעולה המטבח שהרי הבחורים שותפים בכספי הישיבה - או דילמא הראש ישיבה נקרא בעלים בזה. בעיני פשוט מאד דה"ז גזל גמור, והר"מ נקרא בעלים, וכפי אשר יושת מטעם הישיבה הסדרים האלה קובעים וכל המשנה בזה ידו על התחתונה". וביאר בשו"ת משנה הלכות (חלק יז סי' קמח) שהתורמים תורמים לישיבה על דעת ראש הישיבה ועל פי כללי הישיבה, וההורים של הבחור משלמים על דעת הכללים, וז"ל: "לפענ"ד נראה לכאורה פשוט כי אדם אוסר דבר שהוא שלו על אחרים בכל תנאי שהוא ולכן ראש הישיבה שהוא בעל הבית של הישיבה וקובע תנאים באיזה אופן מקבל התלמידים הרי בידו לקבוע שלא יקבל בחורים המעשנים, יהיה לאיזה סיבה וטעם שהוא, כל שהתנה כן הרי יש כאן תנאי... והגם שהראש ישיבה מקבל מעות צדקה עבור הבחורים שלומדים שם ואולי הם לא מסכימים לאסור פתם להבחורים או הספרים, מ"מ הרי אמרו בגמ' ב"ב ט' ע"א לענין גבאי צדקה רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי [לתת מעות לקופה, רש"י] אדעתא דידי אתי ולמאן דבעינא יהיבנא ליה, ופי' רגמ"ה כל מי שנותן לי על דעת כן נותן לי שאני אתנם לכל עני שארצה משום דרב אשי היה אדם גדול והיה יודע מה הוא עושה, ועיין יו"ד סי' רנ"ו סעיף ו' בסופו ע"ש. ולכאורה ה"ה בנ"ד שהנותנין מעות צדקה לישיבה אדעת הראש ישיבה הם נותנין, וכש"כ הוא מהתם. ואפילו אם הבחור משלם בעצמו עבור מה שאוכל בישיבה, מ"מ על תנאי הישיבה הוא משלם ובא, כנלפענ"ד". והוסיף הגרא"מ שך שהעובר ולוקח נגד כללי הישיבה יש חשש שהוא פסול לעדות וחייב להשיב את הגזילה, וז"ל: "וכיון שצריך לנהוג כראוי לאדם, יש להזהר מנטילת רכוש של הישיבה, בחדר האוכל יש להתחשב בשני שלא יחסר לו, ולא לקחת יותר מהמגיע, ועליכם לדעת כי על פי הדין, הנוטל מה שאינו מיועד עבורו הוא גזילה, כי הכל נותן על דעת ההנהלה. וכשם שמביאים אלי נדבות והתרומות לעשות לפי דעתי והבנתי, כך נותנים על דעת ההנהלה, ומה שהנהלה אינה מרשה הוא איסור וגזל, עד חשש פסול עדות ושבועה, ואין לזה תשובה עד שישיב את הגזילה". וברבבות אפרים (ח"ח תרט) החמיר בדבר, וכתב לגבי שינה באמצע הסדר: "בישן באמצע הסדר בישיבה הו"ל גזל מהישיבה". עכ"ל. ונראה שיש ישיבות שלא מקפידות על כך, ובישיבות אלה אין זה גזל. וגם בישיבות אלה יש גבול, ויש העדרויות שכן מקפידים, והכל לפי העניין. ובתשובה של הג"ר אשר וייס שליט"א (כ"י) כתב להוכיח בחורי ישיבה שרצו להקל לעצמם לקחת אוכל מהישיבה שלא על דעת ההנהלה, מפני צדדי קולא שאמרו לעצמם, וז"ל: "כבוד בני ציון היקרים בני התורה תלמידי ישיבת... מכתבכם קיבלתי לנכון ותורף שאלתכם, היות ולדעתכם עובדי המטבח וחלק מחברי ההנהלה נוטלים מוצרי אוכל מהמטבח נגד רצון ראש הישיבה, ועובדי המטבח נותנים לבחורים המקורבים להם יותר ממה שמקבלים שאר הבחורים, האם מותר גם לכם להתפרץ לתוך המטבח בדרך שלא תתגלה להנהלה ולהוציא אוכל. עוד כתבתם דמכיון שהרבה שיירי אוכל נזרקים לזבל דבר יום ביומו לכאורה אין לישיבה הפסד ניכר במה שתטלו שלא ברשות. לדבריכם ראש הישיבה גילה דעתו הנחרצת לאסור על תלמידי הישיבה ליכנס למטבח וליטול אוכל שלא ברשות, ואעפ"כ נטיית לבכם שעקב הנסיבות הנ"ל יש מקום להקל. האמת אומר שנצטערתי מאוד למקרא דבריכם, עומד אני ותמה ותוהא והלא תורתינו הקדושה ספר הישר הוא וכמבואר בנביא (שמואל א' ב' י"ח), ועסק התורה אמורה ליישר עקמומיות שבלב, והלא הרבה תורה למדתם, ואיך מעלים אתם על דעתכם ועל לבכם דבר שאין בינו ובין ישר לבב מאומה, ואין עקום יותר ממנו. והלא פשוט הדבר דראש הישיבה, הוא לבדו מוסמך לקבוע מתי ומי, כיצד ואיך יחולק המזון לתלמידי הישיבה והנוטל שלא על פי דעתו ורצונו גזלן הוא ואין כלל נפ"מ במה שיש אחרים שנוטלים שלא ברשות, ואין גם נפ"מ בעובדא שהרבה אוכל נפסד ונזרק דבר יום ביומו. והלא זה מנהגם של אנשי דור המבול (ב"מ ט"ו ע"א) ואנשי סדום הרעים והחטאים (סנהדרין ק"ט ע"ב) שהיו גונבים פחות משו"פ בתאנה שמה נזק וקפידא יש לבעלים בגניבה זו, אך חז"ל אמרו דמכיון שאם רבים היו נוהגים כן וכל אחד היה נוטל אגוז אחד ותאנה אחת היו הבעלים מפסידים את הכל, נמצא כל אחד ואחד חוטא ועון גזל בידו. וכך גם בנידון דידן ראש הישיבה הוא הבעלים ועל פיו ישק כל דבר, והנוטל נגד רצונו נוטל ממון שלא כדין. ואיך זה שבן תורה יגע בממון שאינו שלו ואין ידו סולדת, ויכניס לפיו ממון שאינו שלו ולא תכוינה שפתיו, והלא אמרו חז"ל (ב"ק קי"ט ע"א) "כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה - כאילו נוטל נשמתו ממנו". בני תורה יקרים מפז, כל דברי תוכחה מגולה ואהבה מסותרת, אך לא זו הדרך ולא זו העיר, לעולם תהלכו באורחות יושר ובדרכי הצדק והזהרו באבק גזל". עכ"ל הגר"א וייס. ולגבי דברי הגר"א וייס בעניין הישרות, יש לציין לדברי הנצי"ב בהעמק דבר (בראשית פתיחה) שכתב: "שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים", ע"ש. ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א כאשר הנהלת הישיבה אוסרת מלחמת מים, אם יש בכך גזל, והשיב (לאחר ששאל מה זה מלחמת מים, והשבתי שבחורים ממלאים בקבוקי מים ומשפריצים אחד על השני וכדומה) שיש בזה גזל. שאלתי אם זה משנה אם זה קצת או הרבה מים והשיב שלא משנה. עוד שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א כאשר הורים אוסרים על ילדיהם לקחת ממרח שוקולד, והילד לקח שלא ברשות, האם הילד עבר על איסור גזל, והשיב שכן. שאלתי אם אפשר לומר שההורה מוחל, והשיב שתלוי בהורה. עוד שאלתי כאשר תלמיד ישיבה ישן באמצע הסדר אם יש בזה גזל (ראה לעיל ברבבות אפרים). והשיב שלפעמים התלמיד אנוס. עכ"ד.