שלום הרב, אני נער דתי בן 16, אני מתפלל כמעט תמיד 3 תפילות ביום, אבל בימי שישי ובימים שאני לא הולך לישיבה קצת יותר קשה לי עם תפילת שחרית, ואבא שלי מעיר אותי ב10 כועס על למה לא קמתי להתפלל עם קריאת שמע בזמנה והוא לא מסכים לי לאכול ולעשות שום דבר לפני שאני מתפלל. וזה רק מרחיק אותי מהדת ומאבא שלי. אני לא רוצה להתפלל ככה שזה בכפייה ואני גם לא רוצה אני הריב הזה מחדש כל שבוע. וזה גם ממש משתלט על החיים, עכשיו מתחיל המונדיאל והוא אמר שאם יהיה יום שאני לא יקום להתפלל בזמן אז אני לא יראה אף משחק. וגם לפי דעתי אני מספיק גדול כדי שלא יכריחו אותי להתפלל. ובכלל מה הטעם של כל זה אם זה לא מרצון, ה רואה איזה מישהו בטלפון תוך כדי מריץ את המילים בפה בלי כוונה כי מכריחים אותו להתפלל מה זה שווה בכלל. אשמח לדעת מה הרב חושב.

שלום אתה מתאר מציאות כואבת ועצובה מאוד. בודאי שיש להתפלל מתוך כוונה ורצון גדול ובוודאי יש להתפלל בזמן. ברור שכפיה רק מרחיקה מכל רצון לקיום תורה ומצוות. וברור שאיום וכעס לא בונה קשר טוב בינך ובין אביך. אני ממליץ לך לפעול בשני מישורים: א. אתה תתחזק יותר בענייני תפילה, בקימה בזמן, בכוונה וברצינות בתפילה. ב. תמצא מישהו שיכול לדבר עם אביך שינהג איתך בנחת מתוך שיח והקשבה. יתכן והר"מ שלך בישיבה יוכל לעשות זאת, יתכן ורב בית הכנסת או הקהילה יוכל לעשות זאת, העיקר הוא להוציא את השיח של האיומים והענישה ולעבור לשיח של הקשבה והידברות. בהצלחה רבה! יהי רצון שכל תפילותיך יתקבלו ברצון.