האם ישנו הבדל במקרה זה בין הבטחה במחשבה להבטחה בדיבור?

שלום וברכה, אם לא מדובר בדבר מצווה אלא הבטחה כלשהי – אין בזה שום צד נדר. אם מדובר בדבר מצווה כגון ללמוד מסכת – הרי שאמירה לסיים את המסכת נחשבת כנדר. אך למעשה כיום סומכים לעניין נדרים אלו (שלא אמר בפירוש לשון נדר) על התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה או כל נדרי שאומרים בכניסת יום כיפור, ולכן אין צורך להתיר נדר זה. הבטחה דינה כאמירה לכל זה ולא כנדר. אך נכון לאדם לקיים הבטחתו מצד מדת האמת. כל זה התבאר בתשובה הקודמת. לגבי הבטחה לעשות דבר מצוה במחשבה כגון לסיים מסכת – אין בזה נדר, אפילו בלי התרת נדרים, שאין נדרי מחשבה אלא בנדרי צדקה (שו"ע יו"ד רי א, ערוך השולחן רנח לט). האם נכון לקיים את ההבטחה שהבטחת במחשבה? יש מדת חסידות מפני אהבת מדת האמת - שאדם יקיים את מחשבתו (בלי קשר למצווה). כך מסופר על רב ספרא שהיה "דובר אמת בלבבו", ופעם אחת היה קורא קריאת שמע, ואמר לו אדם אחד שרוצה לקנות ממנו חפץ כלשהו בסך מסוים. רב ספרא שתק. סבר הלוקח שרב ספרא שותק משום שהציע סכום מועט מדי, ולכן העלה לו הרבה את סכום ההצעה. לאחר שסיים רב ספרא את תפילתו, לא רצה רב ספרא לקבל מהקונה אלא רק את הסכום שהציע בתחילה, משום שכבר הסכים בליבו למכור לו בסכום זה. (עי' בבא בתרא פח. רבינו יונה משלי פרק ג פסוק ג). אך יש לסייג שזה רק אם גמר בליבו ממש, כלשון הגמרא "גמר בלבו" ולא אם עברה מחשבה והרהור בראשו שלא היתה סופית (רי"ז גוסטמן בקונטרסי שעורים נדרים שעור א אות טו). יש כאלה שסובלים ממחשבות כפייתיות (המכונה OCD). אנשים אלה לא יהדרו כלל בקיום מחשבות הלב, שזה רק יגרום להם בלבולים. בברכה. הרחבה: זה לשון רבינו יונה (שם): "והנה אוסיף לבאר בענין האמת, כי יתחייב האדם להתחזק מאד במדת האמת ולהרחיב גבולה, מרוב היות מדת האמת אהובה ודרושה מלפני ה' יתברך, כי גם אם גמר האדם בלבו לתת מתנה, או למכור חפץ בדמים קלים, או לקנותו בדמים יתרים, אם האיש מן המשתדלים להגיע לשלמות יראת השם, יקיים בפועל את אשר גמר בלבו, כמו ששנינו: בירר והניח בירר והניח, אפילו כל היום כולו, לא קנה, גמר בלבו לקנות, מעשר ונותן לו. וביארו הענין הזה, כי הוא מדבר באדם ירא שמים כגון רב ספרא, שהיה מקיים מה שכתוב: "ודובר אמת בלבבו" (תהלים טו, ב)". ובקונטרסי שעורים (שם) כתב: "הרהור, אף על גב דלכאורה הרהור ומחשבה הוא ענין אחד, אבל באמת אינו כן, אלא הם שני ענינים, וכמו שנוכיח בס"ד דהרהור בעלמא אין זה מחשבה...ובגמ' ב"ב ד' פ"ח, גרסינן גמר בלבו לקנותו קנה ונתחייב במעשר כו' משום דגמר בלבו לקנות קנה ונתחייב במעשר, אמר רב הושעיא הכא בירא שמים עסקינן כגון רב ספרא דקיים בנפשיה ודובר אמת בלבבו ע"כ מבואר בגמ' דרק ב"גמר" בלבו מקרי ו"דובר" אמת בלבבו, לא בהרהור בעלמא". לגבי נדר צדקה במחשבה עי' כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/142384 .