בהמשך לתשובת הרב. כמדומני כללתי את כל תשובות הרב בשאלתי. א. הברייתא היא בהכרח זיהוי, שאם לא כן לא היה לרמב"ם להביאו, ועוד להוסיף סימן. וכן כמדומני כל האחרונים שמצאנו אותם מתייחסים לנושא מבינים פשוט בדברי הרמב"ם שזה סימנים, ואף פסקו לפי"ז הלכות (המהרי"ל שהבאתי וכן הסכים איתו הארצות החיים). וכידוע גדר הפשט הוא לא בגדרי האפשר. ב. שהרי שאלתי שמה רצונו עם המילה גופו, שהרי בחילזון עסקינן, ומזה הסקתי שגופו כוונתו למהות. כמו שלכסף אין שייך לומר בו כסף גופו ממון, אא"כ הכוונת למהות. ג. ההנחה שלי נובעת מהקדמות פשוטות, שהרי ההבדל בין המילה יצור לנברא הוא האם מדברים מצורתו או בעצם האדם שהוא ביש (ולא אין). ואכן, גם בענין השמיר כנראה כוונת הברייתא לצורת השעורה ולא לגודלו (ואולי לכן לא יכל להתפתל בכיוונו על האבנים). ד. גם על זה דברתי מפורש, שהרי בגמרא (למשל) שבת עה ע"א מדבר על החילזון ויוצאים מהסוגיה סימנים לא רעים בכלל, הא ראיה שהרב אליהו טבגר ראש או רב עמותת פתיל תכלת מודה שאין מה לענות בזה, וזה, על כל הרצון ליישב. ועל כן יקשה מעצמו, מדוע הבריתא לא הביאה גם את זה וכן מדוע הברייתא לא הביאה את סימן הרמב"ם שחור כדיו וכדומה, ואולי התשובה לזה תלויה במשנה אבות פ"א מ"טז (בפירוש הרמב"ם שם, וכן הובא למעשה ביד החזקה). ובנוגע למראה מקום שהפניתם אותי, אין הרב שם צודק בכל שלושת דחיותיו משום: א. מוכח מגמרא ע"ז כח ע"ב (למשל) שחילזון לאו דווקא עם נרתיק (ואיני יכול להאריך). ב. אי"צ בעדות ארכיאולוגית, שהרי גם אין עדות הארכאולוגית ממשית וחותכת ל"תכלת" מהארגמון, וכן בארגמון המצבעות היו ליד החופים מסיבות שונות, ולכן יש ממצאים. אך הדיונון מכיון שיש שימוש בכל חלקי גופו (שתי תרופות יצרו ממנו למחלה הנזכרת בגמרא ע"ז הנ"ל לשיטת רש"י ורבנו חננאל), וכמו שנראה מרש"י היכן שהוא בש"ס שהצביעות היו בחצרות בכפרים. ג. בענין הצבע המופק, ניתן להפיק להקלא אילן בדומה לצביעה הרדזינאית, והא גופה שהם שונים בהרכב הכימי מאפשר הדבר לבדיקת הגמרא מנחות מב ע"ב, דבר שמצדדי הארגמון לאים לפותרו. ועל כן שאלתי חוזרת.

שלום וברכה! א. הרמב"ם אכן השתמש בדברי הברייתא כדי לתאר ולסמן את החילזון, אבל זה לא אומר שהברייתא עצמה כתבה זאת כדי לתת סימני זיהוי. בזמן הברייתא החילזון היה מוכר ולא היה צריך סימנים כדי לזהות אותו, בעוד שבזמן הרמב"ם החילזון כבר לא היה מוכר ולכן היה צריך לתת בו סימני זיהוי. לצורך כך הרמב"ם השתמש בתיאור שמופיע בברייתא, וזה אפשרי בהחלט גם אם הברייתא עצמה נכתבה במגמה אחרת. ב. המילה "גופו" משמעה, באופן פשוט, גוף, ולא מהות. זו המשמעות הפשוטה של המילה בלשון העברית. אתה נותן למילה משמעות חדשה, ואז גוזר מזה מסקנות - זה מהלך ממש לא פשוט ולא הכרחי. ג. צר לי לומר - בעיניך ההקדמות הללו הן פשוטות, אבל בעיניי הן מאד לא פשוטות. קשה מאד להתווכח על דברים כאלה, מה שפשוט בעיני האחד לא בהכרח פשוט בעיני השני. אני מציע שנשאיר כאן את הטענות שלך ושלי, והקוראים יחליטו עם איזו טענה הם מזדהים. ד. הקושיות שאתה מקשה כאן, הן על השיטה שלך בהבנת הברייתא ולא על השיטה שלי. לפי הפרשנות שלך, שמטרת הברייתא היא לסמן את החילזון ולזהות אותו, יש מקום להקשות את הקושיות הללו, מדוע הברייתא לא הביאה סימנים נוספים. אבל על פי הפרשנות שלי, שהברייתא באה לפרט את ההבדלים שבין חילזון התכלת לבין החילזון היבשתי המוכר, אין קושיה. לגבי החלק השני של דבריך: א. מהגמרא בעבודה זרה (או ליתר דיוק: מרש"י שם), יש ראיה כנגד הזיהוי של ראדזין. שהרי רש"י (על פי אוצר לעזי רש"י) מפרש שה"חילזון" המוזכר שם היינו שבלול עירום. אז נכון שרש"י פירש ששם מדובר בשבלול ללא קונכיה, אבל עדיין, ברור שזה סוג של שבלול, ולא של דיונון. אם חילזון היינו שבלול, אז מובן שגם שבלול עם קונכיה וגם שבלול בלי קונכיה נקראים שניהם "חילזון"; אבל אם החילזון היינו דיונון, אז: 1. אין בעולם חילזון עם נרתיק, שהרי לא מצאנו דיונון עם קונכיה. 2. רש"י לא היה קורא לשבלול חסר הקונכיה "חילזון", שהרי השבלול הזה אינו סוג של דיונון. ב. לא אמרתי שיש צורך הכרחי בעדות ארכיאולוגית. אבל כאשר לאחד הזיהויים (ארגמון) מוצאים סיוע חזק מן הארכיאולוגיה, ולזיהוי השני (דיונון) לא מוצאים סיוע כזה, זו ראיה בעלת משקל משמעותי. ג. לא ידוע לי על צבע המופק מקלא אילן (אינדיגו) והוא דומה לצבע המופק מדיונון. ולעומת זאת, ברור שהאינדיגו זהה במראהו לצבע שמופק מן הארגמון. ממילא, זה סיוע חזק לזיהוי של הארגמון.