האם יש איסור ליסוע בקורקינט חשמלי מתחת גיל 16? (-החוק אוסר) האם יש כאן איסור של דינא דמלכותא דינא? והאם הדין שונה ביו"ש שהחוקים הם לא מההמשלה אלא מאלוף פיקוד מרכז? תודה רבה.

שלום וברכה, לפי ההלכה אין לנסוע בקורקינט חשמלי מתחת לגיל שהחוק מאפשר, הן משום דינא דמלכותא דינא והן משום "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (עי' עשה לך רב ז עב). אין הבדל בין יו"ש לשאר המקומות. מקורות והרחבה: כתב בשו"ת עשה לך רב (שם) שחוץ מחובת ציות לחוקי התנועה משום דינא דמלכותא דינא, העובר על חוקי התנועה עובר משום ונשמרתם, וז"ל: "ומה ששאלת עוד אם לעבור ברמזור באור אדום גובל באיסור משום דינא דמלכותא דינא וכו', דע שזה פשוט ביותר שכל תקנה או חוק הבאים להסדיר חיי חברה תקינים, היא מסמכות השלטון ויש הכח להעניש עונשי גוף וממון את העבריינים מכח דינא דמלכותא דינא, כי עיקר כלל זה נאמר על הפקעת ממון כקנס, המותר מכח החוק. אלא שרצוני להוסיף שלעבור ברמזור באור אדום, וכן כל עבירה על חוקי התנועה אין איסורם מכח החוק בלבד, אלא גם מכח הדין. ובין נהג העובר על חוקי התנועה ובין הולכי רגל, הרי עוברים הם על איסור תורה, משום ונשמרתם מאד לנפשותיכם". ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רצא) כתב שיש לציית לחוקי התעבורה בלי קשר לדינא דמלכותא דינא וז"ל: "ואין לזה שייכות אם יש דינא דמלכותא או אין דינא דמלכותא, דהתקנות שנעשו ע"י השלטון נעשו לטובת הצבור למנוע אסונות, ואם לא נעשו על ידם הי' חיוב עלינו לעשות כזה...וממילא פשוט דאסור ע"פ הלכה לעבור ברמזור אדום בכל הזמנים גם כשאין מכוניות מתקרבות ממש דהירוס הסדר מביא לידי סכנה בנפש כידוע". ובתשובות והנהגות (ח"א סימן תתנ) הוסיף בחומרת מי שעובר על חוקי התנועה, וז"ל: "לכן התקנה של נהיגה כראוי וברשיון היא בצדק וביושר ולטובת הציבור וחייבין לשמור תקנות אלו, ואם הוא מזלזל בהם ויש חשש שיבוא לאבד נפשות ראוי הוא לעונש מרתיע אף מאסר, ועיין תשב"ץ (ח"ג סימן קס"ח) לאוסרו על ידי נכרים. וסיים שם: שמרן הגאון רבי יעקב קנייבסקי זצ"ל רגז מאד על אלו העוברים חוקי תנועה, שנוסדו לפיקוח נפש דציבור, ושמעתי על אחד שבא לפניו שחושש מאד שיקבל עונש חמור על שעבר על חוקי התנועה ורוצה לבקש ברכתו שיפטרו אותו, והגיב במחאה חריפה מאד, שהאמת שראוי לעונש! (אף שלא היה ניחא לו במשפטיהם)." גם הפתחי חושן (גניבה עמוד יד) כתב שיש כח לשלטון לחוקק חוקים גם בלי דינא דמלכותא דינא, וז"ל: "אבל בחוקים הנוגעים לשמירה על הנפש והרכוש, כגון חוקי תנועה וכיוצא בזה, אין צריכים לדין דינא דמלכותא, וכמו שאמרו הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, ויש כח ביד כל שלטון העושה לטובת בני המדינה לחוקק חוקים ולענוש ולקנוס לכל מי שיעבור עליהם". ובילקוט יוסף (קצוש"ע חו"מ סימן תכז) כתב: "מי שיש לו מכונית עליו ליזהר שהבלמים יהיו טובים, ושההגה יהיה תקין, ויקפיד על חוקי התנועה, ולא יסע במהירות מופרזת, כדי שלא יביא עצמו ואחרים לידי סכנה. ומכונית החונה על המדרכה אם הדבר גורם להולכי רגל שירדו לכביש ולסכן את חייהם, עובר בכך על לא תשים דמים בביתך". בשו"ת מנחת אשר (ח"ב קכג) כתב שהגדר של דינא דמלכותא שונה מדיני התורה: "ועוד אגלה למע"כ מצפוני לבי, דנראה לכאורה, דלא כדיני תורת ה' תמימה דיני דמלכותא, בכל הנוגע למצוות התורה, בין דאורייתא ובין דרבנן, אין כאן מקום לפשרות ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה', אבל בדיני דמלכותא נראה לכאורה דיש לדון בכל ענין לפי ענינו ומהותו, ודוגמא לדבר לגבי חוקי התנועה, הלא ידוע דאין לעבור כביש ברמזור אדום, וכי נאמר דאדם העומד באמצע הלילה במעבר חצייה והוא רואה בעליל שאין כל רכב מתקרב למקום ואין שום צד סכנה אף על הצד הרחוק וגם אין איש רואה ואין חשש שילמדו ממעשיו ויבואו לידי סכנה, וכי אסור לו עפ"י התורה לעבור. הלא מסתבר דאף המחוקק לא התכוין לאסור במקרה כזה, אלא שאין החוק יכול להבחין בין כל מקרה ומקרה. ומסתבר לי דכל כה"ג זיל בתר טעמא וכיון שכל כוונת המחוקק למנוע סכנה כל כה"ג דאין כל סכנה אין האדם מצווה להקפיד על דינא דמלכותא. ויש לדון לפי"ז בכל ענין וענין לפי מה שהוא, וכך גם בשאלתו דמר בענין בניית הסוכות." עכ"ל. ובשיעור (נמצא בקול הלשון כ' תמוז תשפ"ה בנושא 'דינא דמלכותא דינא' בערך דק' 23) הוסיף הגר"א וייס וביאר בהרחבה שחוקים שהמדינה לא אוכפת אינם מחייבים מבחינת ההלכה. וע"ש (דקה 26 וחצי עד דק' 28) שהעובר על דינא דמלכותא דינא לא עבר עבירה והמקיימה לא עשה מצווה אלא דינא דמלכותא דינא כשמו כן הוא - דין. דינא דמלכותא קובע זכויות ובעלות, ולא קובע מצוות ועבירות. מי שלא חוגר חגורה ברכב אולי עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" אך דינא דמלכותא דינא לא קובע מצווה ועבירה. עכת"ד. לכן נראה לענ"ד שאם באמת ברור שאין חשש בטיחותי בנסיבות מסוימות אזי אין איסור מצד פיקוח נפש (אף שראוי לעשות גדר ולא להיכנס לספקות כדברי שבט הלוי), ואין בעיה מצד דינא דמלכותא דינא (כדברי המנחת אשר).