א. מדוע בערב תשעה באב אחרי "ואתה קדוש" אומרים קדיש שלם ללא תתקבל? (אחרי שמיד אחרי שמו"ע כבר אמרו קדיש תתקבל) ב. מה נוהגים לעניין קדיש תתקבל בשחרית ומנחה ומה הטעם? ג. לעניין יום רגיל: מדוע אחרי תחנון אומרים חצי קדיש ולא קדיש תתקבל (ונדחה לאחר "ובא לציון")

א. מאחר ובמגילת איכה כתוב: "גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי" (איכה ג, ח) נהגו שלא לומר אחרי קריאת המגילה קדיש עם 'תתקבל'. (בית יוסף אורח חיים תקנט, ד בשם הגהות מיימוניות). וראיתי שמביאים את הסברו של הגרי"ד סולבייציק, שבכך אנחנו מראים שבגלל חורבן המקדש ננעלו שערי תפילה. ורבי עקיבא איגר (מהדורא תניינא, סימן כד) כותב שהטעם הוא כדי שלא לומר 'תתקבל' על הקינות. וראיתו, שאחרי התפילה עצמה בערב כן אומרים ורק אחרי הקינות מתחילים שלא לומר. המהר"ם שיק (יורה דעה, שע) נותן טעם אחר: בגלל שהקב"ה "שתם תפילתי" הרי שהתפילה והבקשה "תתקבל צלותהון" בתשעה באב יש לה משמעות שונה מהרגיל, שהקב"ה, כביכול, אינו מקבל את התפילה ולכן זו לא תפילה אלא "כדרישת ובקשת שלום" האסורים בתשעה באב. ההבדל בין הטעמים: שלשני הטעמים הראשונים אומרים 'תתקבל' בבית האבל ואילו לטעם של המהר"ם שיק אין אומרים 'תתקבל' גם בבית האבל (זה הנושא של התשובה שלו), שגם האבל אסור בדרישת שלום. ערוך השולחן (אורח חיים תקנט, ג) שואל את שאלתך, שהרי כבר אמרנו 'תתקבל' אחרי ערבית, ולדעתו אין לומר 'תתקבל' גם אחרי תפילת עמידה של ערבית. ב. מנהג האשכנזים שגם אחרי תפילת שחרית לא אומרים תתקבל ואילו במנחה, שיש הקלה מסויימת, אומרים. מנהג הספרדים (ילקוט יוסף מועדים, עמ' תקפג ועוד) שאומרים גם בשחרית. ג. קדיש 'תתקבל' הוא סיום התפילה, ולכן החזן לא עושה שלוש פסיעות אחורה לאחר חזרת הש"ץ אלא סומך על הפסיעות בסוף הקדיש. אלא שהוסיפו חכמים עוד כמה עניינים לפני שמסיימים את התפילה שהם תחנות, קריאת התורה ואשרי-ובא לציון. לכן נדחה הקדיש עד אחריהם.