אני אדם ספרדי, יש לי עבודה מסודרת, אני רוצה ללכת לשחק ברולטה במקום שאני יודע שיש בשולחן איתי יהודים , אבל אנחנו כולנו משחקים נגד הדילר ולא נגד אחד השני, אני לא אחד שמתמכר לזה זה נטו בשביל הכיף, כמו שאני מזמין אוכל ממסעדה. השאלה אם זה אפשרי מצד ההלכה, במידה ולא , אז אם אני נותן את הכסף שהרווחתי לצדקה זה יהיה עדיין אפשרי??? אשמח למענה בהקדם האפשרי.

שלום וברכה, נראה שמעיקר הדין אין איסור באופן שתיארת, אך ראוי מאד שלא ללכת. יש בזה חשש מושב ליצים וביטול תורה והרגל גרוע. מקורות והרחבה: יש בהימורים שלש בעיות עיקריות: א. חשש גזל: בהימורים המפסיד לא גמר בדעתו לגמרי שיצטרך לתת את הכסף, וזה נקרא אסמכתא שלא קניא (שו"ע שע ב). אך בענייננו אין בעיה כזאת כי אתה משחק נגד גויים, ובגוי אין איסור (שו"ע שע ג. ועיין סמ"ע וביאור הגר"א בטעם הדבר שבגוי אין איסור). ב. אינו עוסק ביישובו של עולם: כאשר אין לאדם מלאכה אלא מרוויח את ממונו ממשחק בקוביא (הימורים) הרי שהוא אינו עוסק ביישובו של עולם ופסול לעדות. אך בענייננו אין בעיה כזאת, כי יש לך מלאכה אחרת (שו"ע לד טז, ושו"ע שע ג). ג. יתכן שהמתעסק בהימור עובר על האיסור של ביטול תורה. כך כתב השו"ע (סי' שע סע' ג): "יש מי שאומר שהמשחק בקוביא עם העובד כוכבים אין בו משום גזל, אבל יש בו איסור עוסק בדברים בטלים, שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ויישובו של עולם. וחלקו עליו לומר שאינו פסול אלא אם כן אין לו אומנות אחרת. ברמ"א (שם) הוסיף: "הגה: אבל אם יש לו אומנות אחרת, אפילו משחק עם ישראל אינו פסול (טור). וע"ל סימן ר"ז סעיף י"ג. וכבר פשט המנהג כסברא האחרונה לשחוק בקוביא, ואין פסול אלא מי שאין לו אומנות אלא הוא. ומשמע מדברי הרמ"א שהמנהג להקל ואין בכך איסור ביטול תורה אם יש לו מלאכה אחרת, וממילא מהמר רק באקראי. אך מצאתי בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סימן ל) שהבין שהרמ"א לא התיר, אלא שהסכים על פי המנהג שלא לפוסלו לעדות. וז"ל: "וסיים מור"ם ז"ל בהגה"ה, אבל אם יש לו אומנות אחרת אפילו משחק עם ישראל אינו פסול, ועיין סי' ר"ז סעיף י"ג, וכבר פשט המנהג כסברה האחרונה לשחוק בקוביא, ואין פסול אלא מי שאין לו אומנות אלא הוא עכ"ל, ואין כונת דבריו לומר שפשט המנהג להתיר איסור משחק בקוביא, דבאמת איכא איסורא בקוביא לכ"ע, אך הכונה פשט המנהג בענין הפיסול, שאין פוסלין לעדות אלא רק מי שאין לו אומנות אלא זו של הקוביא בלבד". וכעין זה כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סיק ער) שיש בכעין זה איסור גמור של ביטול תורה. וז"ל: "ומינה נראה שאסור לצאת ולהמרות גם במשחקים בכדור (באל פליי בלע"ז) לבד ממה שיש בו משום ביטול זמן יש בו משום איסור הנ"ל ובגמ' ע"ז י"ח ע"ב ת"ר ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם נחשים ואת החברין בקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שדברים אלו מביאים את האדם לידי ביטול תורה ופרש"י כולם מיני שחוק וליצנות הרי מבואר דבכל אלו יש בהם איסור משום אשר לא הלך וביטול תורה ועוד וא"כ זה אסור אפילו לראות על הראדיא או טעלעוויזיא דג"כ יש בו משום ביטול תורה כמובן ופשוט הוא אפילו נימא דאין בו משום מושב לצים שהרי בביתו הוא אבל אסור משום בטול תורה ומשום אל תשמח אל גיל כעמים ולכן כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו ירחק מהם". עכ"ל המשנה הלכות. אך לענ"ד יותר נראה שכוונת הרמ"א שהמנהג להקל ולהתיר להמר, ואין בכך איסור, אף שאינו ראוי. ונראה שכך הבינו הישכיל עבדי (ח"ח יו"ד סי' ה סעיף ג) והיביע אומר (ח"ז חו"מ סי' ו). ולעניין גדר ביטול תורה ראה מנחת אשר ויקרא (סימן פד, פה, פז), ואכמ"ל. ומכל מקום הליכה למקומות אלו אפילו אם אין איסור, הוא דבר מכוער ביותר. וכך כתב בשו"ת יביע אומר (שם): "והרי אפי' להפוסקים הלכה כרב ששת דכל כה"ג לאו אסמכתא היא, כתב הריב"ש (סי' תלב) הנ"ל, שעכ"פ העושה כן הוא משוקץ ומתועב, ומכוער הדבר, כי רבים חללים הפיל ועצומים על הרוגיו, וגם למפעל הפיס יש רבים שקונים כרטיסים רבים, כמעט בכל דמי משכורתם, בחושבם אולי מספר אחד מהם ירויח, ולבסוף יוצאים בשן ועין, ומפסידים ממונם ורכושם".