שלום הרב. כבר זמן רב שאני מרגישה שמשהו באמונה שלי מתחיל להיסדק.. אולי זה כי אני עכשיו כבר לא ילדה אלא נערה בעלת יכולת חשיבה רחבה וטובה יותר. עולות לי המון שאלות באמונה . וכרגע אני בבלבול גדול. אני מרגישה שאת כל המצוות אני עושה מאוד טכני ..מתוך הרגל ומשהו שגדלתי עליו.. וגם בכללי יש לי שאלות על הקבה ועל המהות שלנו בעולם..אני יודעת שאין תשובות לכל..אבל עדיין ..לפעמים אני מרגישה כאילו כל מה שאני רואה ושומעת זה איזה סיפור מדומיין שלא היה ולא נברא.. ויש גם את עיניין הבחירה. .מאוד קשה לי להבין אותו.. הרי כל בחירה של האדם תגרור או שכר או עונש.. בעצם כשאני עושה מעשה טוב אני אקבל שכר אך כשאני יעשה מעשה רע אני אקבל עונש.. אני מרגישה שהבחירה מאוד מאוד מצומצמת מכיוון שיש מעשים שאתה יודע שאם תעשה אותם אז העונש יהיה כל כך גדול ולכן אתה לא תעשה את הדבר הזה ו..יש שיגידו שזה עבודה ה מתוך יראת העונש.. אבל עדיין אני מרגישה שזה מגביל אותי מאוד.. ברור שיש לי עוד שאלות ..אך כרגע זה הדבר העיקרי.. נ.ב. בגלל שאני מרגישה ריחוק כרגע קצת מהדת אני מרגישה קצת " מזויפת" להתפלל.. האם כדאי להתפלל בכל זאת כמו לסמן וי? או שכרגע עדיף לשחרר את כל עניין התפילה שגם ככה קשה לי ולחזור להתפלל מתי שאני באמת ארגיש שזה נכון לי ומתוך כוונה? אשמח מאוד לתשובה. תודה רבה!.

שלום לך, באמת גיל ההתבגרות, בו מתפתחים באדם היכולות המחשבתיות שלו, יוצר לפעמים אתגר לא פשוט. האדם מצוי בין שני קטבים, הוא כבר מסוגל להבין דברים מורכבים ועליונים, ולכן כבר לא מסתפק בתשובות שניתנו בילדותו. אולם מצד שני הוא עדיין לא למד את התשובות הללו, ולא עסק בעניינים העליונים הללו, ולכן הוא מרגיש חוסר גדול. הדרך הנכונה להתמודד עם הקושי הזה הוא לא להיכנע לו, אלא לראות בו טיפוס למדרגה חדש. קושי שבונה קומה חדשה באישיות שלנהאדם. זו תקופה מצמיחה ובונה, ולכך צריך לכוון את הכוחות ואת המחשבות בתקופה זו. כפי שכתבת, יתכן ודווקא הצמיחה הפנימית גורמת לקושי בקיום המצוות, ומסיחה את תשומת הלב למקומות אחרים. אבל צריך לדעת שמצוות הן פעולות שתורמות לאדם בכל מדרגה שהוא נמצא בה. ובכל מצב שהאדם נמצא, ובכל דרך שהאדם מקיים את המצווה - הוא נתרם ממנה ונבנה על ידה. זה נכון שלקיים את המצוה לשמה, במדרגתה העליונה, עדיף מקיום המצווה בלא כוונה או במדרגתה הנמוכה, אבל זה לא אומר שאין ערך לקיום מצות במדרגה שאינה שלמה. בכל מצב שהאדם מקיים מצווה, גם אם לא בשלמות, הוא זוכה לקבל משהו תמורתה. ובלחישה אומר, שפעמים, במצבים דחוקים, מוטב לאדם לקיים מצוות בדרך שמתאימה למצבו הרוחני, ולא לנסות לטפס למדרגות גבוהות שאינן מתאימות לו לפי מצבו בהווה. לכן אני מחזק את ידיך. המשיכי לדבוק בתורה ובמצווה. כי בכל מצב שתהיי הן יתרמו לך משהו, שאין לאדם בלעדיהן. יכולת הבחירה היא זכות לאדם, ובעצם היא מה שמבדיל בין האדם לבעלי החיים, שחייהם קבועים מראש, מבלי יכולת לשנותם או לבחור להיכן להוליך אותם. זה נכון שהבחירה כוללת בתוכה גם את האחריות על התוצאות של הבחירה, ומי שמנצל את יכולת הבחירה שניתנה לו, כדי לבחור במעשים שלילים, הפוגעים בו עצמו או באחרים, יתן לבסוף את הדין. אבל הדין יבוא בבחירתו שלו. עם זאת ראוי לומר, שיכולת הבחירה היא לא רק בין טוב לרע. פעמים רבות שהאדם נדרש לבחור בין טוב אחד לטוב אחר. לא תמיד בחירה קשורה לשכר ועונש, פעמים שהיא קשורה דווקא לאיזה סוג שכר יזכה האדם, וכן לשאלה: איזה ייעוד יגשים האדם בחייו. אשרי מי שיש לו את הזכות לבחור בעצמו כיצד לנהל את חייו, ולהתאים את עצמו לייעוד שמתאים לאישיותו ולאופיו המיוחד. התפילה היא מבוא גדול לעבודת ה', והיא מבטאת תשוקה פנימית, שקיימת בכל אדם, להתקדם ולצמוח ולגדול. הרי זה מה שכולנו מבקשים בתפילה. ומי שמפסיק להתפלל, בעצם אומר לעצמו, שהוא פחות שואף ופחות חולם ופחות מבקש להגיע למקומות חדשים מבחינה אישית. ומאחר והרצון לבקש, לצמוח ולהתקדם בחיים, הוא משותף לכל בני האדם, אני בטוח שהוא קיים גם בך, אלא שכעת את לא מרגישה שהצמיחה הזו באה דרך התפילה. והתיקון לזה הוא להקשיב למילות התפילה. כאשר אנו מתפללים אנו מצפים שהקב"ה ישמע את תפילתנו, אבל יחד איתו גם אנחנו חייבים להקשיב למילות התפילה, להבין אותם, ועל ידי כך להתחבר אל התפילה ולחוש את הצורך שיש בה. אם קשה לך להתפלל, הדרך היא לא להפסיק, אלא העמיק. לבחור דווקא את התפילות "שמדברות" אליך, ואותן להתפלל בכוונה. ועם האוכל יבוא התיאבון, כלומר, עם התפילות מתוך הלב, יבוא החשק להתפלל גם חלקים נוספים של התפילה. בברכה אוריאל טויטו