קריאת שמע, הנה במהותה הצהרת אמונים שלי לקב"ה וקבלה שלמה של הקב"ה כבלתו - הקדשתי לו... מתקשה להבין את ה"צורך" ל"תמרץ" אותי ו/או כל יהודי אחר בהבטחות ובאיומים... בשיטת המקל והגזר. בעיניי זו סוג של מניפולציה שאיננה לכבודו או לכבודי... מדוע זה? לצורך מה? מה הטעם בכך? מה ה"היגיון"/ה"הסבר" לכך?

הגישה לשכר ועונש בתורה היא שונה משיטת המקל והגזר. השכר לא נועד לתמרץ והעונש לא נועד להפחיד, שהרי חכמים אמרו שעלינו לעבוד את הקב"ה שלא על מנת לקבל פרס (אבות א, ג), אלא הוא תוצאה של העשייה שלנו. והם דיברו אפילו על השכר הרוחני, השכר הגשמי וודאי שאינו בא כשכר על העשייה שלנו. אפשר לראות את הדברים ברש"י על הפסוק "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג) אומר: "לאהבה את ה' - שלא תאמר הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רב בשביל שאקבל שכר אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה וסוף הכבוד לבא. כלומר, העשייה צריכה להיות לכבוד ה' וצריך להאמין בייחודו ולאהבה אותו, ואז גם יהיה שכר וכבוד. יש מסבירים שהשכר הגשמי נועד כדי להצליח בעשייה, שהקב"ה נותן אפשרות לאדם להמשיך במעשיו ולכן נותן לו שפע גשמי. ועייני בכלי יקר על פרשת בחקותי (כו, יב) שמלקט ומביא 7 הסברים לתפקידו של השכר בתורה.