שלום וברכה לרב. אמר לי פעם קבלן דתי שתבעו אותו תושבים על ליקויים בבנייה שהוא לא מוכן לבוא לדין תורה ואם הם רוצים שיפנו לבית משפט. שאלתי - אתה הרי אדם דתי? איך לא תבוא? וענה - הדירות שמסרתי לפי דעתי הם בסדר גמור. יש מנהג רע אצל דיירים שהם תובעים על ליקויים. הם תובעים בדין תורה כי מה יפסידו? מקסימום לא ירוויחו. אבל אני צריך עכשיו לבוא לדיונים. להפסיד זמן. וכסף על נסיעות. מישהו יחזיר לי את הסכומים הללו אם יתגלה שהדירות תקינות? בבית משפט יחייבו אותם על הוצאות ולכן בא נראה אותם מסתכנים ותובעים שם... אני שואל, האם בית הדין יוכל לחייב הוצאות כמו הפסד זמן וכסף נסיעות אם יתברר שתבעו?

שלום רב. כמובן שדברי הקבלן אינם נכונים, שהרי אם כך קבעו חז"ל שלא מחייבים הוצאות טירחה על הבע"ד השני אם התביעה אמיתית ואין בה צד של מירמה, צריך להאמין שזוהי דעת תורתנו הקדושה. וכידוע שאיסור ערכאות חמור ביותר, ואין בטענת הקבלן כדי להתיר את האיסור. הקבלן יכול לעלות את הטענה הזאת לפני בית הדין, ויכולים להתחשב בדבריו ולהזהיר לפני כן את בעלי הדין שאם אין ממש בתביעה והדיינים יעלו על כך שיש עורמה בתביעה, ניתן לגלגל עליהם את הוצאות הטירחה והמשפט של הקבלן. מקורות: לגבי הוצאות משפט ראה ברא"ש (סנהדרין לא:) שמי שנתחייב בדין אינו משלם לשכנגדו יציאותיו, ובריב"ש (סי' תע"ה) מבואר שהוצאות משפט מתחלקים ביניהם, ובכלל זה כך ההוצאות שבית דין מוציא בעקבות דין זה. ונחלקו הראשונים ובעקבותם המחבר והרמ"א (שו"ע סי' י"ד ה' ובטעם המחלוקת בגר"א שם סקל"א) במקרה שאחד מהצדדים גרם לשני להוציא הוצאות, האם מחייבים אותו להחזיר את הסכום לזה שהוציא. כמו כן ונחלקו הפוסקים האם הוא צריך לשלם לו על סרבנותו גם כשלא תבע בעורמה (ראה פת"ש שם סקי"ב). וראה פסק דין (פסקי דין רבניים ח"ג עמ' 43) שאם יש כאן עורמה, וכפי שכתב הרמא בדין "לך עמי ואבוא אחריך" ובסוף לא הגיע, שחייב מדין גרמי, ושזו דעת רוב הפוסקים. ואף שבתי דין רבים לא נהגו לחייב בעל דין בהוצאות נסיעה והוצאות (טו"ר או עו"ד וכיוצא) שהוציא הצד השני (תשובות והנהגות כרך ד' סי' ש"ג), מכל מקום ודאי שאם יש כאן עורמה בית הדין יכול לחייב, וכדין סרבן שמחוייב לשלם לשני כל הוצאותיו (שו"ע שם). ולכן נכון בנידון דומה להודיע מראש לבית הדין ולבעל הדין, והם ישקלו כיצד לנהוג על הצד הטוב ביותר ויוציאו דין אמת לאמיתו. ופשוט שאין לאף יהודי היתר ללכת לערכאות, ללא רשות מבית הדין או עכ"פ ממורה הוראה מובהק. יש לציין שברוב בתי הדין המנהג הרווח, שאת פתיחת התיק משלם התובע כמבואר בש"ך (סי' י"א סק"ב). ולגבי הסכום על הוצאות הדיון עצמו שכתבנו לעיל שע"פ רוב מתחלקים בהם בשווה כמבואר בריב"ש הנ"ל, בפועל מדובר בסכום זעום יחסית. כמו כן נוהגים ללכת אחר בית דין שהנתבע בוחר (ראה רמ"א חו"מ י"ד א', שו"ת מהרשד"ם, מהר"י בן לב ח"ג סי' צ"ז), ואם כן הקבלן יכול לבחור בית דין הקרוב אליו כדי שלא יצטרך להוציא הוצאות נסיעה גבוהות. ברכה והצלחה,