שלום כבוד הרב! אני תלמיד בישיבה גבוהה ומישהו הציע לי ללמוד תורה כל יום מספר שעות (כמה שארצה או כל זמן שאני לומד) לרפואתו וישלם לי עליו סכום מסויים לפי שעה. רציתי לשאול האם זה מותר. תודה רבה לכבוד הרב!

בס"ד שלום וברכה, על שאלה זו, האם ניתן לקבל שכר על לימוד תורה יש להאריך בכמה סוגיות, בראשונים ואחרונים. המקור הראשון בו יש לדון, המשנה בבכורות (ד, ו) אומרת שאין ליטול שכר על מצווה וז"ל: "הנוטל שכרו לדון - דיניו בטילים, להעיד - עדותיו בטילין, להזות ולקדש - מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה". ובגמ' (שם כט.) שאלו מניין למדו שאין ליטול שכר על מצוות, "מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו' - מה אני בחנם אף אתם בחנם. תניא נמי הכי: כאשר צוני ה' אלהי - מה אני בחנם, אף אתם בחנם". לכאורה מכאן שאין ליטול שכר על קיום מצווה, ובפרט על לימוד תורה ממנו למדו לשאר המצוות. ולכאורה כך סובר הרמב"ם הלכות תלמוד תורה (ג,י) שאין להתפרנס מלימוד תורה. הכסף משנה (ת"ת ג,י) מאריך להוכיח שאין ראיות הרמב"ם מוכרחות והעיקר שאין איסור לקבל שכר על לימוד תורה. וכך כתב בבית יוסף (יורה דעה, רמו): "הרמב"ם אזדא לטעמיה בפרק ד' ממסכת אבות (ה"ה) שקרא שם תגר על ההספקות שנותנים לתלמידים ולרבנים. ואף על פי שנראה מדבריו שם שרוב חכמי התורה הגדולים שבזמנו היו עושים לא נמנע מלהשיב עליהם כמה תשובות. ובאמת לא נהגו חכמי הדורות כמותו, והראיות שהביא לדבריו יש לדחותם ואדרבה יש להביא ראיות להחזיק ביד הנותנים והמקבלים וכן ראוי לעשות דאם לא כן כבר היתה התורה בטלה ח"ו ועל ידי ההספקות יכולים לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר. וכבר כתב והאריך הרשב"ץ (ח"א קמב - קמח) לחלוק על הרמב"ם ... ומכל מקום מי שאפשר לו להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה ודאי מדת חסידות היא ומתת אלהים היא אבל אין זו מדת כל אדם שאי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיו". אלא שקשה הרי הרמב"ם בהלכות שקלים (פרק ד הלכה ז) כתב שמפרנסים סופרים ודיינים אף שעוסקים בדבר מצווה? "מגיהי ספרים שבירושלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, דיינין שדנין את הגזלנין בירושלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכמה היו נוטלים תשעים מנה בכל שנה ואם לא הספיקו להן מוסיפין להן, אף על פי שלא רצו מוסיפין להן כדי צרכן והם ונשיהם ובניהם ובני ביתן". וכן קשה להבין מהו הסכם יששכר וזבולון לדעת הרמב"ם? וכך מובא במדרש רבה (בראשית פרשה עב סי' ה): "מאתים ראשי סנהדראות העמיד שבט יששכר לישראל, שכולם היו משיבים הלכה לאמתה של תורה, כהלכה למשה מסיני, וכל אחיהם מסכימים ונוהגים על פיהם, וכל השבח הזה מנין לו ליששכר, משל אחיו זבולון, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא, ומביא סחורה באניות ומוכרה, ונותן ליששכר כל צרכו כדי שיעסוק בתורה, שנאמר זבולון לחוף ימים ישכון... וסמיך ליה יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, אלו התלמידים שיושבים לרגליו, לפיכך כשבא משה רבינו לברך את שבטי ישראל הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך, ועל זבולון נאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וכן פסק הרמ"א (שולחן ערוך יורה דעה רמו, א): "ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו". אלא שצריך לומר שגם לפי הרמב"ם יש מצב בו מותר לאדם לקבל כסף על מצוות. וכך כותב הראשון לציון (רבי חיים בן עטר) סימן רמו, ב כתב: "דייק הרמב"ם ז"ל דכל זה (שאסור ליטול ממון הצדקה כדי ללמוד) לא מיירי אלא במי שהוא מטיל פרנסתו על הזולת שיושב ולומד, ובהכרח על הצבור לפרנסו אבל אם הצבור או היחיד מבקשים ממנו ללמוד בעדם או לזכות לאו איסורא עביד דכן מצינו היתר בהדיא שמח זבולון כו' ויששכר באהליך ושמעון אחי עזריה והרבה כיוצא בזה אלא דבזה לא מיירי כלל אלא דוקא בנדון הנז' שמטיל פרנסתו וצרכי עצמו על הזולת כמאן דתובע שכר לימודו דבזה פשיטא שהוא נוטל חייו מן העולם וכן דייק רמב"ם בפי' המשנה בהדיא. אלא דאודיעך דיש הרבה חילוקים בצד ההיתר בענין זה הא' הוא דמותר לגמרי כהא דמשתתפין ב' א' יוצא להכין טרף וא' לומד ומשתתפין כל אחד חולק עם חברו כל ריוח שיהיה לו וזה כשמעון ועזריה. והב' הוא שלומד ומתפרנס מן הצדקה כדרך העניים מצד כי לא מצא אופן שיתפרנס וילמוד אפילו חלק מהיום זה יותר טוב הוא לו שילמוד ויתפרנס מהצדקה ועכ"פ לא שיטיל עצמו על הצבור לומר פרנסוני ויבא עליהם בכח תורתו דבאופן זה אסר הרמב"ם בכל מציאות שיהיה. והחלק הג' הוא: שיש לפניו ב' דרכים הא' שיכול להתפרנס משלו וללמוד חלק מהיום. והב' שיקח מאדם מיחיד או מרבים שנדבה רוחם לתת לו פרנסתו ללמוד כל היום לקיים עץ חיים היא למחזיקים בה. הי מינייהו יבחר האדם? ועל זה אמרו גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, שיותר יבחר לו האדם שיהנה מיגיעו וילמוד חלק מהיום מליהנות מהזולת וילמוד כל היום כאשר ביארתי בחיבורי על הש"ס ספר חפץ ה'. ושם כתבתי כי זה היה בזמניהם, משא"כ בזמנינו שנתמעטו הלבבות והדעות ואפילו חובת האדם לדעת דינים הצריכים הלואי שילמוד כל היום וישיג לדעת מה יעשה ממצות הקב"ה נ"ל שיותר טוב ללמוד כל היום ובתנאי שלא יבא הוא להכריח לזולת לפרנסו אא"כ אם הם בקשו ממנו לההנותו וללמוד כל היום יהגה וילמוד תורת ה' החביבה". לפי דברי הראשון לציון כיוון שהתורם בא אליך והציע עסקה זו כדי לזכות בזכות מצווה זו ברפואה מותר הדבר אף לשיטת הרמב"ם. ובעז"ה יזכה לרפואה שלמה בקרוב. בברכה,