האם שן שנפלה טעונה קבורה או שאפשר לזורקה לפח אשפה?

א. שן שנפלה מאדם בעודו בחיים - אינה צריכה קבורה, אולם יש חסידים מועטים שהקפידו לקוברה, ויש ששומרים אותה כדי לקבור אותה לאחר אורך ימים ושנים. מנהג העולם - לזרוק אותה באשפה. אולם נראה שנכון יותר להניחם קודם תוך שקית ואז להניחם באשפה. ב. שן שנפלה מהאדם לאחר מיתה - צריכה קבורה, כיון שנאסרה בהנאה מחמת שהוקצתה למת. מקורות: במשנה באהלות (פ"ג ג') מבואר ששן אינה טמאה. ומבואר ברמב"ם (טומאת מת פ"ג י"ג): "כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והציפורן הואיל וגזען מחליף, ובשעת חבורן הכל טמא". אולם אף שאין בה טומאה, מכל מקום אסורה בהנאה או מצד שהמיתה אוסרתה או מכיון שהוקצתה למת, אולם שיניים שנשרו מחיים אינם צריכים קבורה כיון שלא נאסרו בהנאה. עם זאת יש חסידים יחידי סגולה שנהגו לצוות בחייהם לקבור גם אותן, שיהיו איתם בעת תחיית המתים (ראה גשר ח"ב ט"ז ב' ג'), ונראה שעל כל פנים גם אם לא מתכוונים לקוברן, יש לעטוף את השן בתוך שקית וכך להניחה באשפה, כיון שהיתה חלק מאבריו של אדם, ואף יש צד שיש לה דין חמור מציפורן שנאמר בה לקוברה או לשורפה, כיון שהציפורן אכן גזעה מחליף משא"כ שן קבועה שנשרה וידוע שכבר לא יהיה לה תמורה. מכל מקום כיון שלא הוזכר להדיא בש"ס ודאי שאין להחמיר בדבר, ופוק חזי מאי עמא דבר. בברכה נאמנה,