לרב שלום, זו שאלה כללית על עצם הרעיון של מעורבות א-להית בעולם, אבל באופן ספציפי לגבי ברכת גבורות. איך ניתן להודות לרופא החולים, כשהוא יכל למנוע את המחלה? להכריז שהוא קונה הכל, אבל אז לשבח גם את הגשמים? ניתן לענות בדרכו של הרמב"ם שמקור רוב הרע בעולם הוא טעויות אנושיות, וממילא יש לשבח את ה שתומך בנו בהווה, מעבר לבריאת העולם. תשובה זו מעט קשה, הן משום שהיא מציאותית מדי ולפיכך לעיתים לא מספקת, והן משום שעצם תפקידו הכפול של ה'; גם במאי וגם שחקן, מפריע גם אם יש תירוצים נקודתיים. באופן כללי, נוח לו לאדם שלא נברא, ואיך אם כן יש מקום להודיה בכלל. למה אנו מודים על כך שהוא שומר על נשמתנו? הרי איננו מכירים מציאות אחרת. לסיכום, ה' קבע את כל כללי העולם, ואיך יש מקום להודות לו על צורת המשחק בתוכם?

אפשר להתייחס לשאלתך בדרך פילוסופית אך ראשית כל אנו בני אדם טבעיים ובעלי חושים כשיורד גשם האם אינך חש בצורך ספונטני להודות לה'? אם הבראת ממחלה האם אינך מרגיש צורך נפשי להודות לה' על כך? הכרת הטוב והודאה היא צורך אנושי בסיסי. יהודי פותח את יומו במילים 'מודה אני..' ה' ברא בכוונה עולם מורכב ומגוון שבו חסרונות ומעלות כדי שנתפלל למלא את החסרונות ונודה על המעלות.