שלום, אני מחפש מידע על היווצרות המעמד של רב ביהדות בימי בית המקדש. מתי נוצר המעמד של רב בקהילה? מה היו תפקידיו הראשוניים? איך הרב התמודד/חי בשלום עם הכהנים בבית המקדש? תודה ושבוע טוב

שלום וברכה! כבר בתורה אנו מוצאים תפקידים של הנהגה רוחנית, שישנם אנשים שתפקידם הוא ללמד תורה ולהורות לעם כיצד לנהוג. כך למשל, בשמות פרק י"ח מופיע שמשה רבנו מינה שופטים שישפטו את העם, ולכל קבוצה מן העם (עשרות, חמישים, מאות, אלפים) היה שופט שממונה עליה. שם אמנם מדובר בהקשר של משפט בין אדם לחברו, אבל גם המשפט הוא חלק מפסיקת ההלכה, כפי שמופיע שם בפרשיה ("והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו"). בדברים י"ז ח-יג אנו רואים שישנם חכמים ובתי דין בערים, שפוסקים בענייני משפטים והלכות ("בין דם לדם, בין דין לדין ובין נגע לנגע"), וכאשר יש להם שאלה שהם לא מצליחים להכריע בה הם עולים אל בית המקדש, ששם יושב בית הדין הגדול ופוסק את ההלכה. דהיינו שישנה הנהגה תורנית מקומית, במקביל לתפקיד של רבני הערים כיום, ומעליה נמצאת ההנהגה התורנית המרכזית של כלל העם, שיושבת בבית המקדש. וכן בפרשיות נוספות נזכרים "זקני העיר" כמי שאחראים על ההנהגה התורנית במקום, בין בעניינים של משפט בין אדם לחברו ובין בענייני מצוות שבין אדם למקום (עיין למשל דברים כ"א, א-ט; שם כ"ב, יג-כא; שם כ"ה, ה-י). גם בנביאים ובכתובים אנו מוצאים תפקידים של הנהגה רוחנית שמקבילים לתפקידי הרב בימינו, כגון: בספר מלכים (ב ד', כג) אנו רואים שאנשים היו מגיעים אל הנביא בראשי חודשים ובשבתות כדי לשמוע את דבריו. דהיינו שהנביאים היו מלמדים תורה לעם בזמנים קבועים, במקביל לדרשות של הרבנים בימינו. בספר ירמיהו (ב', ח) אנו רואים שישנם אנשים שמכונים "תופשי התורה", שאמורים ללמד תורה לעם. בספר נחמיה מתוארים מעמדות ציבוריים של לימוד תורה לעם (עיין נחמיה פרק ח'; שם ט', ג). כמו כן, בספרי עזרא ונחמיה ודברי הימים מופיע כמה פעמים הביטוי "מבינים", דהיינו אנשים מלומדים שמסבירים לעם את דברי התורה (עיין למשל עזרא ח', טז; נחמיה ח', ב, ג, ז; דברי הימים ב ל"ה, ג). בספר דברי הימים (ב י"ט, ד-י) מתואר שהמלך יהושפט מינה הנהגה תורנית מקומית בכל עיר ועיר, ומעליה עומד בית הדין הגדול שבירושלים. תפקיד המנהיגים הרוחניים המקומיים היה לא רק לשפוט בסכסוכים שבין אדם לחברו אלא גם לפסוק הלכות, "בין דם לדם, בין תורה למצוה לחוקים ולמשפטים". בספר עזרא (י', יד) מופיע שכאשר היתה בעיה של נישואי תערובת, והיה צריך לברר את מי ניתן לגייר ואת מי צריך להרחיק, הדבר נעשה בשיתוף פעולה בין ההנהגה הרוחנית המקומית ("זקני עיר ועיר ושופטיה") ובין ההנהגה המרכזית בירושלים. כך גם בדברי חז"ל המתארים את ההנהגה הרוחנית בימי בית המקדש השני, אנו רואים שהיתה הנהגה תורנית מקומית, וכאשר נוצרו ספיקות שלא היתה להם תשובה או שהופיעה מחלוקת בין חכמי העיר, הביאו את העניין בפני הסנהדרין היושבת בבית המקדש (עיין למשל במשנה פאה ב', ו; סנהדרין י"א, ב; גמרא סנהדרין פ"ח ב). במקורות אלה מופיע גם שזהו חלק מתפקידה של הסנהדרין, לדאוג לקיומה של הנהגה רוחנית מקומית ולמנות חכמים לבתי הדין שבכל עיר (גמרא סנהדרין שם). לגבי היחס שבין ההנהגה התורנית ובין הכהנים: בפסוקים רבים אנו מוצאים שהכהנים הם מלמדי התורה ופוסקי ההלכה. תפקידם של הכהנים אינו רק לעבוד בבית המקדש אלא גם ללמד תורה לעם. כך למשל נאמר בספר דברים (ל"ג, י) ששבט לוי "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"; בספר חגי (ב', י-יג) מופיעה שאלה הלכתית שהנביא מפנה אל הכהנים; בספר מלאכי (ב', ז) נאמר על הכהן "ותורה יבקשו מפיהו"; וכן במקומות נוספים מופיע שתפקידם של הכהנים הוא גם לעסוק בתורה וללמד אותה (עיין למשל ויקרא י', ח-יא; ירמיהו י"ח, יח; יחזקאל מ"ד, כג). יחד עם זאת, אנו רואים שהוראת התורה אינה מסורה דוקא לכהנים, אלא גם חכמים שאינם כהנים משתתפים בפסיקת ההלכה ובהוראתה (עיין למשל דברים י"ז, ט, יב; ירמיהו ב', ח). כך גם בדברי חז"ל: אנו מוצאים חכמים רבים שלא היו כהנים, וחז"ל אף אומרים שהסנהדרין אמורה להיות מורכבת באופן שמייצג את כלל שבטי ישראל באופן שווה ככל האפשר (עיין סנהדרין י"ז א), אולם יש עניין מיוחד להשתדל שיהיו בסנהדרין גם כהנים ולוויים (עיין ספרי דברים פיסקה קנ"ג; רמב"ם הלכות סנהדרין ב', ב). מתוך כך, לא אמור להיות עימות בין החכמים ובין הכהנים, כפי שמשתמע משאלתך. עבודת המקדש נעשית כמובן רק על ידי הכהנים, וכן ישנם תפקידים נוספים שמסורים לכהנים, כגון ראיית המצורע. אבל פסיקת ההלכה נעשית על ידי כלל החכמים, בין ישראלים ובין כהנים, ובסנהדרין אמורים לשבת חכמים מכל שבטי ישראל ולפסוק ביחד את ההלכה. גם עבודת המקדש ושאר תפקידי הכהנים נעשים בהדרכתם של החכמים, ונמצא שהכהנים הם המבצעים את העבודה בפועל, אבל את ההוראות כיצד לקיים את העבודה הם מקבלים מחכמים שאינם בהכרח כהנים (עיין משנה יומא א', ג, ה; משנה נגעים ג', א). במקרים מסויימים מצאנו שהכהנים פסקו הלכה באופן ייחודי ששונה מפסיקתם של חכמים אחרים (עיין משנה ראש השנה א', ז; משנה שקלים א', ד), אולם אלה הם מקרים יוצאים מן הכלל, וגם במקרים אלה ניתן לראות (עיין ראש השנה שם) שההכרעה הסופית נעשתה על ידי הסנהדרין ולא על ידי הכהנים.