שלום רב ממה שראיתי בפוסקים, עדיפה עליית מפטיר והפטרה (לאבל/יארצייט) על פני עליית משלים. אשמח לדעת מהי הסיבה? אודה לקבלת מקור.

שלום וברכה! בפוסקים מובא מדרש שעל פיו כאשר הבן מפטיר בנביא הדבר מועיל לנשמת אביו בעולם האמת. בעניין זה נאמרו טעמים שונים, ומתוך כך גם יש בין הפוסקים דעות שונות בעניין זה, האם אכן ישנה עדיפות בעליית מפטיר דוקא או שאין הבדל בין העליות: יש שנקטו שהמעלה היא בכך שבקריאת ההפטרה הבן מזכה את הרבים במצוה ומוציא אותם ידי חובה (בניגוד לעלייה רגילה, שהמקובל בדורותינו הוא שהעולה אינו קורא בתורה בעצמו אלא מברך בלבד). ויש שהסבירו שברכות ההפטרה מקבילות בתוכנן לקדיש, משום שיש בהן תפילה לגאולה ולקידוש שם ה' בעולם. לפי דרך זו, אכן יש מעלה מיוחדת דוקא בעלייה למפטיר וקריאת ההפטרה לעומת עלייה אחרת. יש שהסבירו שהסיבה להעדפת ההפטרה היא משום שהמפטיר גם ממשיך ועובר לפני התיבה בתפילת מוסף, דהיינו שבכך הוא זוכה למצוות נוספות מלבד העלייה לתורה. לפי דרך זו, אין בעצם יתרון לקריאת המפטיר מצד עצמה, ובמקום שלא נהוג שהמפטיר עובר לפני התיבה האבל יכול לעלות גם לעלייה אחרת. ויש שהסבירו שהעניין אינו מצד ההפטרה דוקא אלא מצד עצם העלייה לתורה, אלא שהמדרש מדבר בבן קטן, שאינו בר מצוה, שאינו יכול לעלות לתורה אלא למפטיר בלבד, ולכן הוזכרה ההפטרה. לפי דרך זו, כאשר מדובר בגדול, יכול לעלות לעלייה אחרת ויש בכך אותה המעלה כמו בעליית מפטיר, ואולי אף עדיף כך, כיוון שהעליות של הפרשה עצמה הן במעלה גבוהה יותר מאשר עליית המפטיר. יש להוסיף נקודה חשובה: כמה פוסקים שכתבו שיש מעלה בעלייה למפטיר דוקא, סייגו זאת, שזה דוקא בתנאי שהאדם יודע לקרוא את ההפטרה כראוי בדקדוק ובטעמים. מי שאינו בקי בקריאת ההפטרה כראוי, עדיף שיעלה לעלייה אחרת ולא למפטיר. שאם לא כן יצא שכרו בהפסדו, שאין הוא מזכה את הציבור במצוה, אלא אדרבה, גורם להם להפסיד את קיום המצוה כראוי. לגבי עליית המשלים: אצל האשכנזים אין מופיעה עדיפות כלשהי לעלייה זו, בעוד שבפוסקים הספרדים הוזכר דבר זה, שאם האבל אינו עולה למפטיר יעלה למשלים. נראה שהסיבה לכך היא שאצל האשכנזים מקובל שהקדיש שלאחר קריאת התורה נאמר תמיד על ידי הקורא ולא על ידי העולה, ואילו אצל הספרדים מקובל שהמשלים אומר את הקדיש, ולכן אצל הספרדים יש מעלה לאבל בעלייה זו על פני עליות אחרות. מקורות: בית יוסף יו"ד שע"ו, ג. הגהת הרמ"א שם, ד. בן איש חי שנה שניה, תולדות, כ"א. שו"ת בצל החכמה חלק ב' סימן ו'. שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ז סימן ל"ח. שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן נ"ט. ילקוט יוסף אבלות מ', לח-לט (ובהערה לח). כתב עת זכור לאברהם תשס"ד, מאמר הרב אביגדור ברגר.