שלום, שבת בניו זילנד מתחילה לפני השבת בישראל. הם הולכים לפי ה GMT+12 (שתים עשרה שעות לפני גריניץ'), אנחנו GMT+2 (שעתיים לפני גריניץ'). והם מכניסים שבת כמה שעות לפנינו (ההפרש המדוייק משתנה לפי זמן השקיעה, תלוי בקיץ ובחורף). שאלתי רב מניו זילנד, למה הם שומרים את השבת ביום שהם שומרים אותו ולא יום אחד אחרי? נאמר לי שזו המסורת. האם ניתן לקבוע מסורת מתי יום השבת? למשל אם אגיע לאי שמעולם לא היה שם יהודי, ואני יודע באיזה יום השבת בישראל, אך האי שלי במרחק 11 שעות קדימה או 13 שעות אחורה מארץ ישראל (תלוי איך תרצה להסתכל על זה). האם אני יכול באופן שרירותי לקבוע את השבת בשקיעה של 11 שעות לפני ישראל או בשקיעה של 13 שעות אחרי?

שלום וברכה! תחילה אבהיר יותר את שאלתך, לטובת כלל הקוראים באתר: בכל איזור על פני כדור הארץ השבת נכנסת במועד אחר, על פי זמן שקיעת השמש בכל מקום. כך למשל, השבת במזרח אסיה נכנסת כמה שעות לפני כניסת השבת בארץ ישראל, ואילו באירופה ובאמריקה היא נכנסת לאחר ארץ ישראל. השאלה עולה לגבי האיים שבאוקיינוס השקט, שנמצאים בין אמריקה לאסיה – האם השבת תתחיל אצלם מאוחר, רק לאחר כניסת השבת באמריקה, או להפך, השבת תתחיל אצלם מוקדם, עוד לפני כניסת השבת באסיה? תושבי המקומות הללו שאינם יהודים, סופרים כמובן גם הם את ימות השבוע, והם מכנים יום מסויים בשם "שבת" (Saturday). בחלק המזרחי של האוקיינוס השקט, הסמוך לאמריקה, מקובל לציין את הימים כמתחילים לאחר אמריקה, ואילו בחלק המערבי, הסמוך לאסיה, מקובל לציין את הימים כמתחילים לפני אסיה. המעבר בין החלקים נעשה בקו התאריך הבינלאומי, שנקבע בקו אורך 180, העובר באוקיינוס השקט. מדינות שנמצאות ממזרח לקו זה מציינות יום מסויים כ"שבת" לאחר אמריקה, ואילו מדינות הנמצאות ממערב לקו מציינות את ה"שבת" לפני אסיה. אך קביעה זו של קו התאריך הבינלאומי היא שרירותית, ולפיכך קשה לייחס לה משקל הלכתי. (להמחשה: ישנן מדינות באוקיינוס השקט שהחליטו מסיבות שונות לשנות את התאריך שלהן, והזיזו אותו יום קדימה או יום לאחור – האם החלטה כזו יכולה לשנות את מועדו של יום השבת?) בשאלה זו, כיצד נקבע קו התאריך על פי ההלכה, ישנן דעות שונות (סקירה רחבה מופיעה למשל בספר "קו התאריך הישראלי" של הרב כשר). נביא תחילה שתי דעות מרכזיות: שיטת הרב טיקוצ'ינסקי – קו התאריך ההלכתי נקבע בנקודה הנגדית (180 מעלות) מירושלים, דהיינו בערך בקו אורך 145 מערב. על פי זה, ברוב האוקיינוס השקט השבת מקדימה, ונכנסת לפני כניסת השבת באסיה ובשאר העולם. שיטת החזון איש – קו התאריך ההלכתי נקבע במרחק של 90 מעלות מזרחה מירושלים, דהיינו בערך בקו אורך 125 מזרח. על פי זה, ברוב האוקיינוס השקט השבת מאחרת, ונכנסת רק לאחר כניסת השבת בשאר העולם. בין שיטות אלה נוצרת מחלוקת לגבי זמן השבת במקומות כדוגמת יפן, ניו זילנד ואיים נוספים – על פי הרב טיקוצ'ינסקי עליהם להכניס את השבת בשקיעה שמתרחשת מספר שעות לפני כניסת השבת בארץ ישראל, ואילו על פי החזון איש עליהם להכניס את השבת רק בשקיעה הבאה, שתהיה שעות רבות לאחר כניסת השבת בארץ ישראל. היום שלדעת הרב טיקוצ'ינסקי הוא יום השבת במקומות אלה, לדעת החזון איש הוא יום שישי. (לכאורה המחלוקת היתה אמורה להיות משמעותית הרבה יותר, שכן חלקים גדולים במזרח אסיה ובאוסטרליה נמצאים גם הם בתחום שבין 90 ל-180 מעלות מירושלים. אולם לגבי היבשה החזון איש מסכים שהיא נחשבת כיחידה אחת ואין משנים בה את התאריך למרות שהקו עובר בה. לפיכך, המחלוקת נוגעת בפועל רק לאיים כדוגמת אלה שהזכרנו.) על פי שתי הדעות הללו יוצא שישנם מקומות שבהם היהודים צריכים למנות את הימים באופן שונה משכניהם הגויים, שכן קו התאריך ההלכתי על פי כל דעה אינו חופף לקו התאריך הבינלאומי. כך למשל, על פי החזון איש, ביפן יש לשמור שבת ביום המכונה על ידי המקומיים "יום ראשון", בעוד שבהוואי יום השבת ההלכתי זהה ל"שבת" של הגויים. לדעת הרב טיקוצ'ינסקי המצב הוא הפוך: ביפן יום השבת ההלכתי זהה ל"שבת" של המקומיים, אך בהוואי יש לשמור שבת ביום המכונה על ידי המקומיים "יום שישי". על פי שתי הדעות הללו, אדם המגיע לאי שאין בו יהודים, אינו יכול לקבוע באופן שרירותי את היום שבו יציין את השבת, כפי שהצעת בשאלה. כל שיטה קובעת קו מדוייק שלדעתה הוא קו התאריך ההלכתי, ולדעתה יש לנהוג אך ורק על פי הגדרה זו. שיטה שלישית היא שיטתו של הרב כשר. על פי דעתו, השבת באיזורים אלה אינה נקבעת על פי קו גיאוגרפי אובייקטיבי, אלא שכאשר מגיעים יהודים למקום מסויים הם מחילים בו את השבת ובכך נקבע זמנו של מקום זה מכאן ולהבא. על פי דרך זו, נוצרת בפועל חפיפה בין מניית הימים של הגויים ושל היהודים, שכן היהודים שמגיעים למקום מסויים, מן הסתם יציינו את הימים באותו אופן שמקובל לציין אותם אצל בני המקום הגויים, וקביעה זו מקבלת תוקף הלכתי. (אם כי במקרים מן הסוג שהזכרתי, של מדינות שהיה בהן מניין של ימים ולפתע התקבלה החלטה לשנות אותו, נראה שגם לדעת הרב כשר שינוי כזה לא יקבל תוקף מבחינה הלכתית, אם כבר התגוררו שם יהודים שנהגו לפי המניין הקודם.) לפי שיטה זו, אכן כפי שהצעת בשאלה, מי שמגיע לאי שאין בו יהודים יכול לקבוע במעשיו האם השבת במקום זה תחול ביום מסויים או למחרתו. בהתייחס לדברים שהבאת, שהשבת בניו זילנד נקבעה על פי "מסורת": על פי שיטתו של הרב כשר אכן התנהלותם של היהודים הראשונים שהגיעו לניו זילנד קבעה את זמנו של יום השבת במקום זה, וזו היא המסורת שעל פיה יש לנהוג. אך כמובן, שיטה זו היא מחודשת. על פי הדעות האחרות, לכאורה אין מקום להסתמך על "מסורת" בעניין זה. בעניינים אחרים שיש בהם ספק ומחלוקת, יש למסורת משקל בבירור השאלה מה הוא הדין הנכון, שכן אנו מניחים שמנהג ישראל משקף את הפסיקה הקדומה והמקורית בעניין זה. אולם בענייננו, קשה לראות במסורת עדות משמעותית בבירור הדין. מסורת זו כמובן אינה קדומה כל כך, שהרי יהודים הגיעו לניו זילנד רק בתקופה מאוחרת למדי. יתרה מזו, אותם יהודים שהגיעו לראשונה לניו זילנד והחלו לנהוג בה שבת, מן הסתם לא היו גדולי תורה שביררו את הסוגיה לעומקה, ואף לא שאלו גדולי תורה לגבי סוגיה זו. באותו זמן עדיין לא היתה כל כך מודעות לשאלה זו וטרם החל הדיון התורני הנרחב בה. אותם יהודים נהגו כך באופן טבעי וללא הוראה הלכתית של פוסק כלשהו, וממילא "מסורת" כזו אין בה עדות על נכונותה של שיטת פסיקה מסויימת ואין היא מוכיחה מה הוא הדין המקורי שעל פיו נכון לנהוג. אף על פי כן, דומה שלמנהג זה יש משקל הלכתי מצד אחר, בתורת מנהג המקום. כאשר ישנה מחלוקת בין הפוסקים, ובני מקום מסויים נהגו כאחת הדעות, יש לכך משקל בהלכה, והם רשאים ללכת על פי פסיקה זו גם כאשר הדבר מנוגד לדעתם של פוסקים אחרים. כך הוא למשל במחלוקות בין ספרדים לאשכנזים – כל עדה נוהגת על פי הפוסקים המקובלים עליה, למרות שידוע שישנן גם דעות מנוגדות. מנהג מסוג זה אין בו הוכחה בשאלה "מה הוא הדין הנכון", שהרי לעומת המנהג של עדה זו עומד המנהג של העדה השניה, ומבחינת בירור הדין המקורי אין עדיפות לזה על זה. מנהג כזה אינו מוכיח מה הוא הדין המקורי, ומבחינה זו ההלכה נשארת בספק, ואף על פי כן רשאים בני הקהילה ללכת אחרי רבם. באופן דומה ייתכן לומר בענייננו, שהמנהג בפועל של היהודים בניו זילנד משמעו שהם קיבלו למעשה את שיטת הרב טיקוצ'ינסקי, והם רשאים לסמוך על פסיקה זו כיוון שכך הוא מנהג קהילתם.