שלום מה הדין לגבי קבלת כספים ממפעל הפיס? כידוע ישנה מחלוקת האם מותר לקנות כרטיס להגרלת פיס או לוטו. האם גם שאלת השימוש בכסף של מפעל הפיס תלויה במחלוקת זו, או שמא לכל הדעות מותר לקבל כסף ממפעל הפיס? תודה רבה

שלום וברכה! המחלוקת בעניין קניית כרטיסי פיס ולוטו, נובעת בעצם מן השאלה האם מותר לקבל כסף ממפעל הפיס. כך שבעיקרון, מי שאוסר לקנות כרטיסי פיס, אוסר לקבל כסף ממפעל הפיס. אולם למעשה, נראה שיש מקום גדול להתיר את ההשתתפות בהגרלות הפיס ואת קבלת הכספים ממפעל הפיס, הן לאשכנזים והן לספרדים. (יש להבהיר, שיש לדון בהיתר זה רק כאשר מדובר בקנייה של כרטיסים מעטים באופן שקול ומדוד, ובשום אופן אין לאדם להוציא כסף רב על הימורים כאלה.) הרחבה ומקורות: יסודה של שאלת ההשתתפות בהגרלות הפיס הוא בסוגיית "משחק בקוביא", שבה נחלקו האמוראים (עיין סנהדרין כ"ד ב) והראשונים, ובעקבותיהם נחלקו ר' יוסף קארו והרמ"א האם משחקי הימורים אסורים או מותרים: לדעת ר' יוסף קארו (שו"ע חושן משפט ש"ע, א-ב), מי שמשחק במשחקים כאלה עובר על גזל מדברי חכמים. הסיבה לכך היא, שאף שהמשתתפים במשחק מסכימים ביניהם על תנאי הזכייה וההפסד ונותנים את הכסף זה לזה על פי התנאים שהוסכמו, בכל זאת אין זה נעשה ברצון שלם. האדם נכנס למשחק זה מתוך שהוא סומך על כך שהוא יזכה, ואילו היה יודע מראש שיפסיד את כספו הוא לא היה מוכן לשחק. לפיכך נתינת הכסף אינה נעשית בלב שלם, ומי שזוכה במשחק הוא כעין גזלן, שהוא לוקח כסף מחבירו שלא ברצונו. (כמובן, גם מי שקונה חפץ ומשלם עבורו אינו שמח לתת את כספו, אבל הוא נותן את הכסף מתוך ידיעה ברורה איזו תמורה הוא מקבל בעבורו, ומתוך נכונות לוותר על סכום זה תמורת חפץ זה. בעוד שהמפסיד במשחקי הימורים אינו מקבל כלום, ואילו היה יודע מראש שכך יארע הוא לא היה מוכן להיכנס למשחק זה ולוותר על כספו ללא תמורה.) לעומת זאת, לדעת הרמ"א (חושן משפט ש"ע, ג; שם ר"ז, יג) משחקי הימורים אין בהם איסור מצד גזל. הרמ"א מביא שתי סיבות לדבר: א. האדם אכן אינו מעוניין להפסיד את כספו, אבל כאשר הוא נכנס לשחק הוא מודע לאפשרות של הפסד ויודע שלא מובטח לו שיזכה, ולפיכך זו החלטה בלב שלם. ב. האדם אכן נוטל סיכון, אך לעומת זאת גם חברו נוטל על עצמו סיכון מקביל, ולפיכך ההתחייבות היא הדדית ויש לה תוקף. (זאת בניגוד ל"אסמכתא", שהיא סוג של הסכם שבו האדם סובר שהדברים נמצאים בשליטתו והוא בטוח שלא יפסיד, או שהיא לקיחת סיכון חד צדדי – הסכם כזה אכן אינו תקף ויש בו חשש גזל.) [יש להבהיר, שגם לדעת הרמ"א יש איסור להתמכר להימורים, והעוסק בכך באופן קבוע יש בכך איסור והוא אף עלול להיפסל לעדות (עיין שו"ע חושן משפט ל"ד, טז; שם ש"ע, ג; שו"ע יורה דעה רכ"ח, טו). אך לדעה זו, אין איסור במשחק חד פעמי.] מחלוקת זו היא הבסיס לפסיקה האוסרת רכישת כרטיסי פיס ולוטו – לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ז', חו"מ סימן ו'; שם חלק י', יו"ד סימן נ"ח, אות כ"ג) הגרלות אלה מקבילות למשחקי הימורים, ולפיכך הן אסורות לספרדים הפוסקים כר' יוסף קארו, ורק לאשכנזים הנוהגים כדעת הרמ"א הן מותרות. מתוך כך עולה, ששאלת קבלת כספים ממפעל הפיס מקבילה לשאלת ההשתתפות בהגרלות הפיס. שהרי כל האיסור להשתתף בהגרלה (לדעה האוסרת) הוא משום שהכסף שמקבל הזוכה הוא בעצם סוג של גזל, שהוא נלקח משאר המשתתפים שלא מרצונם השלם. איסור קבלת הכספים הוא היוצר את האיסור לרכוש כרטיסי הגרלה. וכך כותב הגר"ע יוסף בתשובותיו הנ"ל, שהבעיה בהשתתפות בהגרלות הפיס היא משום שכספי הזכייה הם כגזל ואסור לזוכה לקבל אותם. אולם כמה פוסקים חלקו על הגר"ע יוסף, וטענו שגם לדעת המחבר בשו"ע מותר לקנות כרטיסי פיס ולוטו. פוסקים אלה חילקו באופנים שונים בין משחקי ההימורים שבהם נחלקו המחבר והרמ"א, ובין הגרלות הפיס: א. במשחקי הקוביה, האדם מעמיד את כספו על השולחן ועדיין הכסף לא יצא מרשותו, והוא מקווה לזכות במשחק וליטול את כספו בחזרה. לפיכך, כאשר חברו זוכה ולוקח את הכסף, הוא נוטל את כספו של חברו שלא ברצונו. בעוד שבהגרלות הפיס, כל קונה נותן את כספו למפעל הפיס עוד לפני ההגרלה והכסף יוצא לגמרי מרשותו. הקונה מקווה לזכות בסכום הזכייה, אולם אין לו כל תקווה לקבל בחזרה את אותו כסף שנתן. לפיכך הוא מקנה את כספו למפעל הפיס באופן גמור, ואין בכך משום גזל. (מאמר הרב אברהם שפירא זצ"ל, תחומין כרך ה'.) ב. במשחקי הקוביה, האדם מוסר את כספו ואינו מקבל דבר בתמורה מלבד הסיכוי לזכייה. בעוד שמי שקונה כרטיס פיס או טופס לוטו, אמנם מצפה לזכייה עתידית, אבל מלבד זאת הוא מקבל כבר כעת חפץ בעל שווי – הכרטיס או הטופס, שאותם הוא יכול למכור לאחרים ולקבל עבורם תמורה. לפיכך הוא נותן את כספו בלב שלם, ככל מי שקונה חפץ ומשלם עבורו. (מאמר הרב שפירא הנ"ל; שו"ת משנה הלכות חלק ט"ו סימן קע"ו.) ג. במשחקי הקוביה, הכסף עובר במישרין מידי המפסיד לידי הזוכה, ולפיכך אם הזוכה הוא מן הנוהגים כמחבר עליו להימנע מלקחת את הכסף, שלדעה זו הוא מוגדר ככסף גזול. אולם בהגרלות מפעל הפיס, הכסף עובר מידי רוכשי הכרטיסים אל מפעל הפיס, ורק משם הוא עובר אל הזוכה בהגרלה. מפעל הפיס רשאי לסמוך על שיטת הרמ"א ומותר לו לקחת את הכסף מן הרוכשים, ואם כך כבר אין זה כסף גזול, ומותר לזוכה לקחת את הכסף ממפעל הפיס, גם אם הזוכה הוא ספרדי הנוהג כמחבר. (דודי הרב יעקב אריאל שליט"א, "באהלה של תורה" א', סימן קי"א; עיין שם נימוק נוסף.) ד. נימוק נוסף שניתן להעלות, הוא שמטרתו של מפעל הפיס היא לא לשם משחקי הימורים גרידא, אלא הרווחים מן ההגרלות מיועדים לתועלת הציבור באופנים שונים. לפיכך יש מקום לומר שמי שקונה כרטיס הגרלה מוסר את כספו למפעל הפיס בהסכמה – הוא יודע שגם אם הוא לא יזכה בהגרלה, הכסף ישמש למטרה חיובית ולא יילך לריק. (הדבר עשוי להיראות רחוק, שכן מן הסתם רוכשי הכרטיסים עושים זאת בכדי לזכות בהגרלה ולא כדי לתמוך במפעלים הציבוריים של מפעל הפיס. אולם עובדה היא שמפעל הפיס משתמש בפירסומות שלו גם בעניין זה, והוא מפרסם את התרומה החברתית שלו על מנת לשכנע אנשים לרכוש כרטיסים. דהיינו שכפי הנראה גם עניין זה משתלב במניע של רוכשי הכרטיסים, והם מביאים בחשבון גם את הידיעה שהכסף הולך למטרות ציבוריות.) עוד יש לציין, שישנן עדויות מתלמידיו הקרובים של הגר"ע יוסף זצ"ל, שעל פיהן הוא חזר בו מן הפסק הנ"ל והתיר גם לספרדים לרכוש כרטיסי פיס ולוטו (ראה כאן: https://www.hidabroot.org/question/196094). בסיום הדברים יודגש שוב, שיש מקום לדון בעניין זה רק כאשר רכישת הכרטיסים נעשית באופן שקול ומדוד, שהאדם קונה כרטיסים מעטים בסכום שאינו גבוה. הוצאת כספים בסכומים משמעותיים על הימורים, גם כאשר מדובר בהימורים חוקיים כדוגמת מפעל הפיס, היא מעשה חסר היגיון וחסר אחריות, שעלול לפגוע קשות באדם ובמשפחתו ולהביא לתוצאות קשות וחמורות. וכדברי הריב"ש (שו"ת הריב"ש, סימן תל"ב), הכותב שגם לדעה המתירה הימורים: "מכל מקום דבר מכוער ומתועב ומשוקץ הוא, ורבים חללים הפיל ועצומים כל הרוגיו". אך כאשר אדם קונה כרטיסים מעטים אין בכך איסור, ואם הוא זוכה בסכום כלשהו מותר לו לקבל את כספי הזכייה.