התעוררו בי לבטים לגבי העדיפויות בתחום השרות הצבאי. הנקודות שעוררו את הלבטים הם: שילוב בנות ביחידות קרביות, שימוש בחיילים קרביים לצורך פינוי ישובים ומאחזים ופיזור מחלקות ההסדר. נראה שהצבא איננו מתחשב בציבור הדתי לאומי המשרת בצבא במוטיבציה גבוהה ובאחוזים גבוהים של התנדבות לקרבי. הצבא מוביל למצב שבו איני רואה הצדקה שדוקא אנחנו נוותר על עקרונותינו, שהם אלוקיים נצחיים, ונאלץ את עצמנו לסבול מצב זה. האם לא עדיף לתגייס ליחידות לא קרביות כדי לפתור חלק מהבעיות?

מצווה גדולה יותר לשרת ביחידה קרבית, שבה יותר תורמים לביטחון והגנת ישראל, ויותר לישוב הארץ. אמנם במצב שיש קושי לשרת ביחידה קרבית, מסיבות שונות, אזי גם השירות במסגרות אחרות מצווה. ואם המצב יוחמר ביחידות הקרביות אכן יהיה מקום להעדיף יחידות אחרות. בפועל אין כיום קושי לשרת ביחידות קרביות. ומה שנדמה כאילו פוגעים בחיילים הדתיים, אינו מדויק, וכל חייל דתי שעומד על שלו, מקבל יחס מכובד. צריך לחזק את החיילים לעמוד על שלהם ולא להיות מושפעים מלחץ לוותר על עקרונותיהם.