נפסק בשו"ע שאסור להסיח דעת מהתפילין. מה משמעות הלכה זו? וכי אפשר כל הזמן לחשוב על התפילין? כיצד אפשר כך לכוון בתפילה או ללמוד עם תפילין?

כתב בערוך השולחן (סימן כח סעיף א), שהיסח דעת מהתפילין נקרא כשנמצא במצב של שחוק וקלות ראש בזמן שהתפילין מונחים עליו, והוסיף וכתב "אבל אין הכוונה שיחשוב כל רגע בהתפילין, שהרי זהו מהנמנעות, כשמתפלל או לומד הרי מחשבתו בזה ולא בהתפילין", כלומר בזמן הנחת תפילין אדם לא נוהג בשחוק וקלות ראש וזו הכוונה לא להסיח דעת.