שלום הרב, כתבת בתשובה לשאלה על היחס לחוטא שצריך לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כלפי כל אדם שמכליל עצמו בתוך עם ישראל (אם הבנתי נכון) ומה ביחס לאדם שפגע בי? יש הבדל בין פגיעה ממונית, פיזית או סתם העלבה שקשה לסלוח עליה? והאם אני בתור אדם ששואף לאהבת ישראל צריך להתאמץ לסלוח לאדם כזה גם אם הוא כנראה לעולם לא יבקש סליחה עבור זה? תודה רבה

שלום רב לגבי פגיעה אישית ודאי שאדם יכול להפגע. אפילו על החסידים העליונים נאמר "הנעלבים ואינם עולבים" לא נאמר עליהם שאינם נעלבים. הם נעלבים. אדם שמכיר באור האלוקי שבתוכו הוא נעלב לא בצורה הילדותית והקטנה. הוא נעלב משום שזו האמת להעלב ולהרגיש את חוסר הצדק בכך שלא מכבדים ולא נוהגים בצדק וביושר עם כל בריאה ובריאה. לכן ודאי שהרגש הטבעי הוא להעלב. אולם לאחר שאדם נעלב האדם לא יתבצר במצב שהוא נעלה. ינסה האדם למצוא דרור לנפשו וימצא את הנתיבים והדרכים לחזור לשיא כוחו ולמצוא לעצמו כבישים עוקפים שיעקפו את המקום שבו הוא נפגע. השלב הראשון הוא לתפוס מרחק מהפוגע או מהפגיעה ולחזור למצב של חיים בריאים ואתנים חיים שאינם תלויים במה שמישהו אחר לא מכבד אותנו. אולם כל עוד שאין בקשת סליחה ואין תיקון של מערכת היחסים העולם חסר. כל עוד שהפוגע נשאר בפגיעתו הכבוד לא חוזר בשלמותו. לכן ודאי שזו מידת חסידות אם האדם יצליח להביא את הפוגע בו לבקש סליחה. ודאי שמצד הצדק והדין זה מוטל על הפוגע. אולם הנעלבים ואינם עולבים עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. יש להם כוח התגברות מיוחד שהם מתגברים על הדין ועושים לפנים משורת הדין. ניתן לסלוח גם ללא בקשת סליחה. אולם אין בכך תיקון שלם. התיקון השלם לתקן את מערכת היחסים. גם אם זה לא ניתן בתוך חודש. ניתן לעשות זאת לאחר זמן כשרוח הרעה חלפה. כל טוב