האם מותר להזמין תה בשבת, ממלצר גוי במלון בחו"ל, וכמובן לא לחתום על ההזמנה?

שלום וברכה! אין לבקש מן המלצר לחמם מים. אולם בדרך כלל במלונות ישנו מתקן לחימום מים שדולק באופן רציף, ואז מותר לבקש מן המלצר שימזוג לך מים חמים מן המתקן. יש לבקש שלא ימזוג את המים על גבי שקית התה, אלא ימזוג את המים תחילה ואחר כך יניח בתוכם את השקית. אם ביקשת להכין בדרך זו, והמלצר הכין בדרך הרגילה, מותר לשתות את התה. הרחבה: אסור לומר לנכרי לעשות מלאכה בשבת. כמו כן, אם נכרי עושה מלאכה עבור יהודי, אפילו אם עשה אותה מעצמו ומבלי שביקשו ממנו, אסור לכל יהודי ליהנות בשבת מן התוצאה. (עיין למשל שולחן ערוך ש"ז, ב; רע"ו, א. ישנם אופנים ומצבים מיוחדים שבהם התירו חכמים את האמירה לנכרי או את ההנאה מן המלאכה שעשה הנכרי, ועל פי זה נהגו בקהילות רבות להיעזר ב"גוי של שבת" לצרכים שונים; אולם היתרים אלה אינם נוגעים למקרה הנידון.) ממילא, אסור לבקש מן המלצר שיחמם מים לתה, ואם יהודי ביקש זאת מן המלצר, או אפילו אם המלצר חימם מיוזמתו מים עבור יהודי, אסור לשתות את המים הללו. אך כאשר מדובר במתקן חימום שדולק ממילא, מותר לבקש מן המלצר שימזוג לך מים חמים מן המתקן. ליהודי אמנם אסור למזוג מים ממתקן כזה, משום שבשעת מזיגת המים נכנסים למתקן מים חדשים ומתבשלים בו. אולם באמירה לנכרי הדבר מותר, משום שהבקשה שלי היא על פעולה שמצד עצמה היא מותרת (מזיגת המים החמים), והפעולה האסורה (כניסת המים החדשים) היא תוצאה אגבית שאינה נחוצה מבחינתי (עיין הגהת הרמ"א לשו"ע סימן רנ"ג סוף סעיף א', ומשנ"ב שם ס"ק נ"א; ילקוט יוסף סימן ש"ז, אמירה לגוי, סעיפים כב-כג). גם כאשר מזיגת המים מותרת, עדיין הכנת התה עצמו צריכה להיעשות בדרך מותרת. דהיינו שיש לבקש מן המלצר שלא ימזוג את המים על גבי שקית התה ("עירוי מכלי ראשון"), אלא ימזוג את המים לכוס ורק לאחר מכן יניח בתוכם את השקית ("כלי שני"). באופן כללי בהכנת תה בשבת, דרך זו שנויה במחלוקת - האשכנזים, וכן חלק מן הפוסקים הספרדים, אוסרים להכין תה בשבת בכלי שני, אלא מצריכים "כלי שלישי"; אולם כאשר מדובר באמירה לנכרי, יש מקום לסמוך על הדעה המקילה (עיין ילקוט יוסף שם, סעיפים ו-ז; משנ"ב ש"ז, ח). אם ביקשת מן המלצר להכין את התה באופן הזה, והוא מזג בכל זאת את המים על גבי השקית - מותר לשתות את התה, כיוון שזו החלטה שלו על דעת עצמו ואין לך הנאה בכך שהוא עשה באופן האסור (עיין שמירת שבת כהלכתה פרק ל', לקראת סוף הערה מ"ט).