תפקיד הגלות – ללקט ניצוצות; אשת יפת תואר – השבתה לחיק עם ישראל; ושבית שביו' – להשיב הכוחות למקור; הסגולה והמידות – שורש למצוות; השכר המובטח בתורה על המאמץ בקיום המצוות ; גודל שכר המצוות כפי העונש באי קיומם (רמב"ם); מעלת המצווה וחיסרון החטא (המאירי); השמחה במצוות המקיפות את חיי האדם; הכנה לראש השנה - לקבל השפע
מלחמה בין ישראל לעמים – מקורה בצד הרוחני * ליקוט ניצוצות הקדושה * הנקיות חלק מהקדושה * רגישות לנקיות * ריבוי המצוות זכות לישראל לרומם אותם * ביאור נידון על שם סופו בבן סורר * דיני שמים מלמדים מהי ההסתכלות הפנימית .
דיברה תורה כנגד יצר הרע • יפת תואר – ניצוץ קדושה • שר לכל אומה • נקיון וטהרה - בסיס למסילת ישרים • כוח של הרהור • שמירה מ'דיבור רע' בתקופת הבחירות • לשון הרע לשם שמים • דיבור, מחשבה ומעשה חיוביים – פועלים • הכנה לראש השנה.
ההסתכלות הנכונה על המצוות * מהו שכרן של מצוות * מידותיו של הקב"ה * לא תוכל להתעלם – מהרכוש והנשמה * סדר וניקיון כחלק מעבודת ה' * נקיות רוחנית * מתי מגיע עמלק
לעם ישראל יש קדושה טבעית ללא קשר לקיום מצוות. האדם נברא בצלם אלוקים ולכן אנחנו מצווים להדמות לו וללכת בדרכיו, ההידמות לקב"ה היא תפקידו של כל אחד מישראל. אנו צריכים להקים את המצוות אצל אחרים ולא רק לקיים לבד.
בפרשתינו אין סדר למצוות לומר שלכולם מטרה אחת - לעשות את רצון ה'. ריבוי המצוות נועד לרומם ולזכך את ישראל.
חלק שני - אנו צריכים לרומם את רצוננו ולקרבו לרצון ה' וכך רצוננו מתגדל ופועל - וזו מטרת התפילה.
ריבוי המצוות נותן הרבה אפשרויות להתקשר לרבונו של עולם;פרוש "אור החיים" על פרשת אשת יפת תואר;עניין בן סורר ומורה;האם ניתן לדעת שכרן של מצוות;בין אדם לחבירו בעבודת ה'.
משך דורות רבים לא היתה פרשה זו רלוונטית. היום, פרשה זו שבתורה מעשית. "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע". בזמן מלחמה, ואנו נמצאים בזמן כזה במלחמה, בלבנון, בגבולות, ביהודה ובשומרון ובחבל עזה. בזמן כזה צריך לשמור על רמת התנהגות גבוהה, "ונשמרת מכל דבר רע".
ריבוי המצוות בפרשה - סדר באי הסדר; "הרחיבה שאול נפשה" - יחסים קיצוניים בנוגע לסוגיית קיום המצוות; ניתוק מהנצח וחיבור אל הנצח; ניתן לזכות לחיי העולם הבא במצווה אחת בלבד, ומאידך גיסא עבירה אחת יכולה להרוס הכל. רצה הקב"ה לזכות את ישראל - לעשות אותם זכים.
השור שנידח והתרחק; השבת אבידה כשמוצאים נפש זרוקה; בית חדש - קומה רוחנית; מעקה לכל קומה, רוחנית וגשמית; ככל שעולים יותר מועדים יותר ליפול; עיקרו של האדם הוא מעלותיו הרוחניות; השבת אבידה ומעקה - מה הפשט ומה הדרש?