לא כל תלמיד חכם רשאי להיות פוסק לכלל ישראל, רק גדולי התורה שבישראל הם "השופט אשר יהיה בימים ההם, אין לך לילך אלא אצל השופט שבימיך" (ראש השנה כ"ה). והם רשאים ואף מחוייבים לחוות דעת תורה בשאלות העומדות על הפרק. ועל אחת כמה וכמה בשאלה המרכזית העומדת היום על הפרק - שאלת שלמות הארץ או חס וחלילה מסירת חלקים ממנה לנכרים, שזו שאלה הלכתית תורנית מובהקת.
עניני כלל ישראל; מנהיגות בנפש האדם; התורה מדריכה גם בעניני דעות וציבור; חלוקת התפקידים שבין הסנהדרין, המלך והנביא; רוח הקודש – היום?; ערי מקלט; בל תשחית; לא להתנער מאחריות; תשובה מיראה ומאהבה
ביום העצמאות חזרנו להיות עם; תוקפו ההלכתי של כיבוש נובע מהסכמה בין העמים; כיצד מותר לסכן נפשות במלחמת הרשות? להלכות הציבור כללים שונים מאשר הלכות היחיד; מדוע רק דוד יסכים לברך בסעודה לעתיד לבוא?
התייחסות הרב לתגובות החריפות שהושמעו בנושא סירוב פקודה לדבר הנוגד את חוקי התורה (כגון פינוי המאחזים). האם על רבנים להתעסק ולהתערב בנושאים מדיניים ופולטיים, או רק בדברי תורניים? מהו מהות הסכסוך ביניינו לבין אויבינו?