שמיעת וראיית הברכה

שלושה רעיונות לפרשת ראה

1. "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" - מכאן אנו רואים שלא די לזכות לברכה, אלא יש לזכות ולראות את הברכה. 2. לגבי הברכה אומרת התורה "אשר תשמעו" ואלו לגבי הקללה "אם תשמעו" - מה פשר ההבדל? 3. "והיה אם תשמעון" פירש רש"י: "על מנת אשר תשמעו" מה בא רש"י להוסיף?

האם עמ"י הפכפך?

התורה מזהירה את עם ישראל שלאחר הניצחון על הגוים לא יתפתה לאמץ את דרכם: "איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני". איך יתכן שלאחר הניצחון על הגוים ירצה עם ישראל ללכת לעבוד את אלוהי הגוים?!

מהות הברכה והקללה

מדוע לגבי הברכה מופיעה רק השמיעה: "את הברכה אשר תשמעו", ואלו לגבי הקללה גם שמיעה וגם עשיה: ."והקללה אם לא תשמעו... וסרתם מן הדרך"?

פשר הציווי "ראה"

מדוע פותחת התורה בפועל "ראה? מה פשר ההדגשה "ראה אנכי"? ומדוע מופיע הציווי בלשון יחיד?