גט יכול להינתן רק מרצון הבעל ומאידך גיסא, בי"ד יכול לכפות את הבעל לתת גט, איך זה מסתדר?
מבאר הרמב"ם, שכל יהודי רוצה בתוכו לקיים את ציווי בי"ד אלא שיצרו אונסו, והכפייה מוציאה את הרצון לפועל.
האם זה מוסכם על הראשונים?
האם לפי הרמב"ם א"א לכפות מומר? ומה הדין בחילוני?
פתרונות בעיית מסורבות גט כיום.
"אין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר".
קדושת ארץ ישראל היא מוחלטת, וגם כשנמכרה לגוי היא ארץ ישראל.
מצד שני, כל זמן שהיא ביד הגוי הפירות שלה פטורים ממעשר. רק כשקונים אותה ממנו בחזרה היא חוזרת לקדמותה ולא נחשבת ככיבוש יחיד.
ולעניין כלאיים, לעומת זאת, גם כשהיא ביד הגוי היא נחשבת ארץ ישראל.
כיצד ניתן לבאר זאת?
מהו דין מכירי כהונה? איך זה עובד?
אני רגיל תמיד לתת לכהן הזה את התרומות, אבל האם זה אומר שהן כבר שלו?
נחלקו בזה רש"י ותוס', וכל אחת מהשיטות הללו צריכה ביאור.
הרב מביא הסברי אחרונים, ביניהם הרצי"ה, ולבסוף מציע סברא בעלבתית חדשנית.
לכה שעדי מסירה כרתי. אך האם עדי חתימה לבדם יכולים גם הם להועיל?
מתוך מחלוקת הראשונים בזה, אנו מגיעים לדיון על תפקיד עדי החתימה - עדות על כשרות הגט בלבד? או עדות נסיבתית על המסירה? או אולי בכלל אין זו עדות?
גדולי האחרונים האריכו בחילוקים: בין שטר ראיה לשטר קניין, בין דיני ממונות לדבר שבערווה, ועוד.
ניגע בכמה מהסברות, ונבחן כמה נפק"מ מעניינות בין השיטות.
הסבר מחלוקת התוס' והר"ן האם אפשר לבעל להסתלק מירושת האישה שעוד לא באה לעולם. ע"פ הסבר במחלוקת בין הר"ן לרא"ש האם אדם יכול להסתלק מנכסים שעתידים להגיע לאשתו כשהם מאורסים.
בירור שיטת רש"י בזוכה לחברו - האם פועל כזכיה לעצמו וממילא מזכה לחברו, או שהמקבל עצמו זוכה מיד.
הסבר המח' במיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה לאור שתי השיטות הנ"ל.