"ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו" - אריאל התאמץ בכל כוחו להתכוון בתפילה; מאז הטיול קשה לו להתחבר למילים בתפילה; הוא זוכר את עדר העיזים שהקיף והרתיע אותו; האם עליו להשתוקק למשוך אחריו עז, להקריב אותה, ולצפות בשחיטתה? לא עדיף להסתפק בתפילה מעומק הלב?