למה זינק הרב עובדיה ממיטתו? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

מדורים
הרב עובדיה יוסף

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
נח

3 דק' קריאה

בשבוע הבא, ג' במרחשוון, יחול יום ההילולא של הראשון לציון ומשיב עטרת יהדות ספרד ליושנה, שר התורה הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הרב כבר בצעירותו הפך לאגדה של תורה, ושיטתו ההלכתית, פסקיו, והמהפכה התורנית שעשה יוסיפו להדהד עוד שנים רבות בדברי ימי עם ישראל.
ובכל זאת, מסופר על הרב, שיום ב' ניסן תשמ"ג היה יום קשה ומורכב בחייו. היה זה יום אחד לאחר תום כהונתו כרב הראשי לישראל. הרב שב מתפילת שחרית, והתיישב לכתוב תשובה הלכתית. הוא טיפס על הסולם, כדי ליטול ספר מאחד המדפים הגבוהים, ובירידתו דילג בטעות על אחד השלבים, נפל ושבר את ידו.
וכך התיישב הרב על הכורסא בביתו, כשידו מגובסת, והוא עצוב מאוד. עד עתה, כרב ראשי לישראל היה עסוק מאוד בעניינים חשובים רבים, והנה הוא יצא לפנסיה כפויה (בגיל 62!) ממשרתו, וחלל גדול נפער בחייו. נותרו לו כתיבת הספרים התורניים, ופסיקת ההלכה שכה אהב, אך כעת שנפל ונשברה ידו, גם את זה אין ביכולתו לעשות, והוא חש לרגע שתם פרק העשייה המשמעותית בחייו.
'אולי כעת הגיע הזמן שאחרים יעשו במקומי', הרהר בקול, ובקש מילדיו לבטל את כל השיעורים וההרצאות התורנית, שהיה אמור לשאת ברחבי הארץ במהלך השבועות הקרובים. וכך נרדם הרב, כשהוא עצוב ומדוכדך מאוד.
והנה, לא עברה מחצית השעה, והרב זינק ממיטתו בחיות ושמחה עצומה. הוא ביקש מבני ביתו להחזיר את כל השיעורים ללו"ז שלו, ואם אפשר אף להוסיף וליזום שיעורים תורניים רבים.
למראה תמיהתם העצומה על השינוי הפתאומי שחי בו, הוא סיפר להם את הסיפור המדהים הבא:
בחלומי זכיתי ואראה מראות אלוקים. אני יושב בביתי, ולפני מונח אחד מספרי. והנה, נכנס הביתה רבנו יוסף חיים, 'הבן איש חי', ופניו מאירות ושמחות. הבן איש חי נוטל את ספרי, מעלעל בו, ואומר לי – זה טוב מאוד. אולם, דע לך, בשמיים שמחים הרבה יותר משיעורי התורה והפצת התורה שאתה עושה.
ואכן הרב המשיך לכתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר, להפיץ תורה ולקרב במתק שפתיו יהודים רבים, ומתוך כך לחולל מהפכה תורנית עצומה ועוד ועוד (לפי הספר 'בית יוסף' עמ' 355-6).
מעבר לכך שסיפור זה מלמד עד כמה יקר וחשוב בעיני ה' הפצת התורה וקירוב רחוקים, הוא גם נוגע בנקודה חשובה ויסודית בחיי כל אחד ואחת מאיתנו. אפילו הרב עובדיה יוסף, שהיה גדול לדור ולדורות, חווה רגעי משבר ותהה לעצמו – מהי משימת חייו כרגע.
והרי כל אדם חווה זאת לעיתים, נתקל בחסימה בדרכו, ושואל את עצמו – מה כעת?
מהרב יוסף שוורץ זצ"ל, המכונה ה'סבא מנתניה', שמעתי כמה פעמים בעת משבר וקושי את המשפט שהיה מורגל על לשונו "הקדוש ברוך הוא סוגר דלת ופותח חלון".
הרב עובדיה, בעוצם גדולתו, זכה שיהיה לו ממש גילוי שמיימי שיורה לו את הדרך בה יצעד, ואילו לנו הקטנים אין גילוי כה ברור, אך באמת גם לנו יש תמיד משימה מאת ה' שרק אנו יכולים לעשותה. עלינו להקשיב לאותה משימה, להיענות לה, והיא תיתן לנו שמחה, משמעות וסיפוק בחיים.
ואם תשאלו – מה המשימה שלנו? התשובה היא – המשימות שנפתחות כרגע לפנינו, ואנו יכולים לתרום, לעשות טוב ולקדם את הופעת ה' בעולם דרכם.
ובעצם, כך היה כביכול גם בפרשתנו. הפרשה הקודמת מסתיימת כביכול ב'משבר' של ה' ביחס לעולם "וינחם ה' כי עשה את האדם... ויתעצב אל ליבו. ויאמר ה' אמחה את האדם...". העולם כביכול הגיע למבוי סתום. עצב ויאוש. הדלת נסגרה. אבל אז נפתח חלון – נח מוצא חן בעיני ה', והוא מצטווה לבנות תיבה, ולבנות ממנה עולם חדש.
בתחילה זו רק תיבה, עולם קטן ומיניאטורי, שוודאי לא שווה לעולם הגדול והעצום שהיה קודם, אך מעולם קטן זה יצמח שוב העולם הגדול. נח נתבע לשנה עמוסה וקשה של המון משימות והתרוצצויות של האכלת כל מין ומין מבעלי החיים בזמן המדויק, אך דווקא הקשבתו בתמימות לדבר ה', הביאה חיים חדשים לעולם.
גם אחרי החורבן הגדול, מתגלות משימות חדשות, וצומח עולם חדש מלא משמעות.
בימים אלה, ימי מלחמה, עת לצערנו נופלים חללים רבי הי"ד, כולנו חווים הן ברמה הכללית והן ברמה הפרטית קושי וכאב, ולעיתים דלתות נסגרות, נתפלל בעזרת ה' שנזכה לראות את החלונות הנפתחים לפנינו, להיכנס בהם ולשמוח בהם, ומתוך כך למלא את משימות חיינו, ולהאיר את אור ה' בעולם!

נח

הרב עובדיה יוסף