- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- חול המועד
מצוות חול המועד מיוחדת במינה. לכאורה היה ראוי שלאחר שמתעלים למדרגת יום טוב, אין ראוי לרדת ממנה עד סיום החג, ואילו המצווה היא שלאחר יום טוב ראשון מקיימים את ימי חול המועד, ורק בסיום ימי החג מתעלים שוב למדרגת יום טוב. אבאר קצת את משמעות הדבר על פי ביאוריו הנפלאים של רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב.
אמר הבעל שם טוב משל, כשם שמלמדים תינוק ללכת, בתחילה מסייעים לו ואחר כך עוזבים אותו, והוא מנסה לעמוד וללכת ונופל, עד שלבסוף הוא מצליח ללכת בכוחות עצמו. כך בתחילת דרך עלייתו של האדם, מעניקים לו מן השמיים הארה גדולה שלמעלה ממדרגתו, ואחר כך מסלקים אותה ממנו והוא נופל, ועליו להתאמץ לאחוז בדרכו ולעמוד בניסיונות, ומתוך כך יצליח לזכות שוב באותה הארה גדולה, והפעם לא ייפול ממנה כי הוא קנה אותה על ידי עבודתו הרוחנית, והיא מתאימה למדרגתו.
על פי זה אפשר להבין את עניינו של חול המועד: בתחילת החג מאיר לנו ה' הארה גדולה ממדרגתנו, ובצאת יום טוב הוא מסלקה מאיתנו, ותפקידנו להתחזק בימי חול המועד בתורה ובשמחת החג, ומכוח זה אנו זוכים שוב ליום טוב שבסיום החג. ומכיוון שכבר זכינו להתכונן לקראתו בחול המועד, אנו זוכים בו למדרגה גבוהה יותר. וכפי שאמרו חכמים, שמדרגת קריעת ים סוף שהייתה בשביעי של פסח למעלה ממכת בכורות שהייתה בראשון של פסח. וכן אמרו שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל (מכילתא בשלח). גם בשמיני עצרת השמחה יתרה, שכל שבעת ימי חג הסוכות שמחתנו עם ה' משותפת עם שאר האומות, ואילו בשמיני עצרת ה' שמח עימנו בלבד (סוכה נה, ב). (ליקוטי הלכות חול המועד א, א; ב, א).
חוליה מקשרת בין השבת והחג לימות החול
עוד מגמה יש לימי חול המועד, שהואיל ויש בהם צד של חול, על ידם הקדושה נמשכת ומתגלה בימות החול. שכן ככל שהיום מקודש יותר, כך ההשפעה האלוקית ניכרת בו יותר, וממילא האיסור לעשות בו מלאכה חמור יותר. ומנגד, ככל שמתרחקים מההשפעה האלוקית כך צריכים לטרוח ולהשתעבד יותר בעבודה קשה לצורך הפרנסה, כפי שאירע לנו בעקבות חטא אדם הראשון. ותפקידנו לגלות את דבר ה' בכל מעשה ידינו, ועל ידי כך בתהליך הדרגתי נשתחרר מעול שעבוד הפרנסה, ונזכה שכל מלאכתנו תהיה לשם שמיים בנחת ובשמחה.
רביבים (742)
הרב אליעזר מלמד
753 - אומץ רוחם של חיילינו
754 - מדוע לאחר החג "יורדים" לחול המועד
755 - האמונה הטבעית וסיבת הכפירה
טען עוד
על ידי אותן העבודות שנעשות במועד בהיתר לשם שמיים, נמשכת קדושה לכל העבודות שאנו צריכים לעשות בימות החול שבמשך השנה. וזה עיקר תיקון העולם, שגם עבודת הפרנסה תהיה לשם שמיים, כדי לתקן את העולם ולהיטיבו, וכדי להרבות בצדקה ולקבוע עיתים לתורה. ועל ידי כך אנו מתקנים את ל"ט המלאכות, שלא יהיה בהן עוד חטא וקללה שגורמים לאדם להשתעבד לחומרנות, אלא יהיו מקודשות להקים בהן משכן ובית להשראת השכינה (ליקוטי הלכות חול המועד ד, ח).
תפילות חול המועד
מכיוון שיש בימי חול המועד שילוב של קודש וחול, גם בתפילות חול המועד משולבים הקודש והחול. בתפילות שחרית מנחה וערבית מתפללים תפילה של חול, ומוסיפים לומר "יעלה ויבוא" בברכת "רצה" כדי להזכיר את החג. והשוכח לאומרו באחת התפילות, כל זמן שלא סיים את התפילה יחזור לתחילת ברכת "רצה" ויאמר "יעלה ויבוא" וימשיך להתפלל משם ברציפות עד סוף התפילה. ואם סיים את התפילה, גם אם לא פסע עדיין שלוש פסיעות לאחריו, חוזר ומתפלל כדי להזכיר "יעלה ויבוא" (שולחן ערוך אורח חיים תצ, ב).
מיד לאחר סיום תפילת עמידה של שחרית אומרים הלל. בחול המועד סוכות - הלל שלם, ובחול המועד פסח - חצי הלל. תיקנו לקרוא בתורה בימי חול המועד בעניינו של יום ארבעה עולים, ואף בזה יש ביטוי למעמד היום. שבימות החול קוראים שלושה עולים, בחול המועד ארבעה, וביום טוב חמישה (מגילה כא, א). כשם שביום טוב מתפללים מוסף כך גם בחול המועד, מפני שתפילת המוסף כנגד הקורבנות הנוספים שהקריבו בחג, ובזה חול המועד שווה ליום טוב.
תפילין בחול המועד
נחלקו הראשונים לגבי הנחת תפילין בחול המועד. כידוע בשבת וביום טוב אסור להניח תפילין, מפני שהתפילין הן אות לקשר שבין הקדוש ברוך הוא לישראל, ומכיוון שגם שבת ויום טוב הם אות לכך, אין צורך להניח בהם תפילין, והמניח בהם תפילין נמצא מזלזל באות של הימים הקדושים. לגבי חול המועד, יש אומרים שהואיל וחלק מהמלאכות מותרות בו, הוא אינו נחשב אות, וחייבים להניח בו תפילין (רא"ש, רמ"א). וכן נהגו רבים באשכנז. ויש אומרים שאיסור חמץ בחול המועד פסח, והמצווה לשבת בסוכה בחול המועד סוכות - הם האות לקשר שבין הקדוש ברוך הוא לישראל, וכדי שלא לזלזל באות של המועדים, גם בחול המועד אסור להניח תפילין (רשב"א; שולחן ערוך לא, ב). וכן נהגו בספרד וכן נהגו חלק מיהודי אשכנז.
למעשה, בחוץ לארץ נכון לכל קהילה להמשיך במנהגה, אבל בארץ ישראל, מכיוון שהמנהג הרווח בקרב כל העדות שלא להניח תפילין, צריכים כל העולים להצטרף למנהג ארץ ישראל.
לימוד תורה בחול המועד
מצווה ללמוד תורה בחול המועד, שלשם כך נתן הקדוש ברוך הוא חגים לישראל, שיעסקו בהם ישראל בתורה מתוך שמחה ונחת. וזו הסיבה שאסור לעבוד בחול המועד, וכפי שכתב בספר החינוך (מצווה שכג). הורו חכמים שצריך לחלוק את זמן השבתות והחגים, חציו לה' וחציו לכם, "חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש" (פסחים סח, ב). ואם כך ביום טוב, שמצווה לקיים בו סעודות גדולות יותר שאורכות זמן רב, על אחת כמה וכמה שבחול המועד צריך להקדיש לכל הפחות חצי יום ללימוד תורה (פניני הלכה מועדים א, ה-ו; י, ו). ולכן הוסיפו חכמים ואסרו מסחר, למרות שאין בו מלאכה גמורה, כי המסחר עלול להטריד ולהדאיג, ולפגוע בשמחת החג ולימוד התורה (ערוך השולחן תקלט, ד).
מובא בתלמוד הירושלמי (מועד קטן פ"ב ה"ג): "אמר ר' אבא בר ממל: אילו היה מי שימנה עמי, התרתי שיהיו עושים מלאכה בחולו של מועד! כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ויגעים בתורה, ועכשיו אוכלים ושותים ופוחזים". למדנו שאיסור ביטול תורה בחול המועד חמור מאיסור מלאכה (כלבו סימן ס).
מצווה השמחה בסעודות
מצווה על כל אדם לשמוח עם בני משפחתו וכל הנלווים עימו בארוחות חול המועד. לפיכך, מצווה לקבוע בכל אחד מימי חול המועד שתי סעודות, אחת בערב ואחת ביום, ומצווה לאכול בכל סעודה לחם ומאכלים משמחים, ומצווה לשתות בסעודות אלו יין משמח. ומי שמעדיף משקה אלכוהולי אחר, יכול גם בו לקיים את המצווה. השמח באכילת בשר, עדיף שיאכל בסעודות חול המועד בשר בהמה או עוף. ומי שאינו שמח בהם, יאכל מאכלים אחרים שמשמחים את ליבו.
אומנם, מכיוון שימי חול המועד אינם חשובים כיום טוב, קביעת סעודות מכובדות על לחם היא מצווה ולא חובה, ומי שאינו מעוניין לאכול לחם בסעודות - רשאי. וכן מי שאינו רוצה להרבות במאכלים ואינו רוצה לשתות יין - רשאי. ובלבד שארוחתו בחול המועד תהיה משובחת מארוחתו ביום חול. ואם הוא משווה את אכילתו בחול המועד לאכילתו בחול, הרי הוא מבזה את המועד, ואמרו חכמים: "המבזה את המועדות - אין לו חלק לעולם הבא" (אבות ג, יא; רש"י ורע"ב).
מכיוון שאין חובה לאכול לחם בסעודות חול המועד, מי שאכל לחם ושכח להזכיר בברכת המזון "יעלה ויבוא" אינו חוזר. שכך הוא הכלל, בזמן שאין חובה לאכול לחם, השוכח להזכיר את היום, אינו צריך לחזור (שולחן ערוך קפח, ז; פניני הלכה מועדים י, ג).
בגדי חול המועד
מצווה ללבוש בחול המועד בגדים יפים ומשמחים, ונהגו המהדרים ללבוש בחול המועד בגדים יפים כמו בשבת. אבל אין זו חובה, אלא חובה שיהיה ניכר הבדל מסוים בין בגדי חול המועד לבגדי חול.
כדי שלא יתרשלו בלבישת בגדים יפים ונקיים בחג ובחול המועד, אסרו חכמים לכבס את הבגדים בחול המועד. כלומר, למרות שמעיקר הדין מותר לכבס בגדים בחול המועד לצורך לבישתם במועד, הואיל וזו מלאכת הדיוט לצורך המועד, אסרו זאת חכמים, כדי שלא ייווצר מצב שאנשים ידחו את כיבוס הבגדים לחול המועד, שאז הם פנויים ממלאכתם, ויבזו בכך את החג בכך שייכנסו אליו כשהם מנוולים (מלוכלכים).
עוד על איסור כיבוס בחול המועד ואילו בגדים מותר לכבס, ומה הדין כאשר כל הבגדים התלכלכו, ראו בפניני הלכה מועדים, פרק יא, סעיפים יא-יב.
מתוך העיתון 'בשבע'
עירוב תבשילין
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה ללמוד גמרא?
בזכות מה השכינה שורה על עם ישראל?
מה הייעוד של תורת הבנים?
סוד ההתחדשות של יצחק
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כינוס אברכים- ראש חודש כסליו תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' כסליו תשפ"ה
בבא בתרא דף קס"א
הרב אלי סטפנסקי | ב' כסליו תשפ"ה
הצד הרוחני שבזיכוך הכללי תלוי בזיכוך של כל פרט
אורות ישראל פרק ו' פסקה ב'
הרב ש. יוסף וייצן | א' כסליו תשפ"ה
