- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה?
בלעם הוא הנביא היחידי בתורה שמדבר על המשיח. בלעם גם מגלה שאי אפשר לעצור את תהליך הגאולה של ישראל. "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה?". גאולת ישראל היא לא סוג של ניחוש או קסם או חזיון בכוכבים. "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" . מדובר פה בתוכניות של אלוקים לפעול בעולם.
הוא גם מגלה שעוצמת ישראל מתחזקת והולכת. בתחילה הוא אומר שהם כמו עץ שתול על פלגי מים. " כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם". כשבלק מגלה בעיות בהבנה, בלעם אומר לו שישראל חזקים מאגג, שורש כל העמלקים בעולם. "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ". חזקים אפילו ממלכי השדים. "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ". חזקים מאריות ומלביאות. "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ".
גאווה, תאווה ומידות רעות מביאים את האדם לשנאה ולקללה
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (637)
הרב שמואל אליהו
637 - הרבי מחבד על הגאולה בדורנו
638 - האור והקושי בדרך לגאולה
639 - תענית בעת מלחמה
טען עוד
התשובה היא גאווה, תאווה ומידות רעות. הוא מכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו. הוא יודע שה' לא רוצה לקלל את ישראל, הוא רואה את מלאך ה' שעוצר אותו בדרך ובכל זאת הוא לא מצליח להתגבר על השנאה שלו ומחפש דרכים לקלל את ישראל. לא לחינם התורה מתארת את גאוותו וחמדת הממון שלו, לא לחינם מספרים חכמינו שבלעם היה מקולקל בתאוות שפלות. הקלקולים הללו גרמו לו לעמוד מול רצון ה' ולעשות הפך ממנו.
יודעין רשעים שדרכם למיתה
את החידוש הגדול הזה לימדה הגמרא: "אמר רבה: מאי דכתיב זה דרכם כסל למו - יודעין רשעים שדרכם למיתה, ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכחה היא מהן - תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה" (שבת לא ע"ב). כך היה פרעה שידע בשלב מסוים את מעלת ישראל ואמר "ה' הצדיק" ושילח את בני ישראל מארצו. שנתן ה' את חן העם בעיני מצרים והשאילום כלי כסף כלי זהב ושמלות. ואעפ"כ אחר כך רדפו אחרים וטבעו בים.
שנאת החמאס והחיזבאללה כשנאת כבלעם
גם הערבים מסביבנו ששונאים אותנו יודעים את האמת, ושנאתם מעבירה אותם על דעתם ועל דעת קונם. חייבים להכיר את המציאות הזאת. בכמה מפגשים שהיו לי עם אנשי דת מוסלמים בכירים למדתי שהם מכירים את נבואות הנביאים על קיבוץ גלויות ובניין ירושלים ובניין בית המקדש, שכולן מופיעות גם בקוראן שלהם. הם יודעים שזה רצון ה', אבל גאוותם ומידותיהם הרעות לא מאפשרות לחלק הרע שלהם לקבל את רצון ה' ולהתבטל לו.
עליהם אמר משה רבנו בתהילים: "אֵל־נְקָמ֥וֹת ה֑' אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיעַ: הִ֭נָּשֵׂא שֹׁפֵ֣ט הָאָ֑רֶץ הָשֵׁ֥ב גְּ֝מ֗וּל עַל־גֵּאִֽים". נקראו גאים כי הם לא מבטלים את דעתם לדעת ה' יתברך. סיפר לי פעם חבר גר צדק שקודם הגיור היה בחיזבאללה, שראשי החיזבאללה רואים את הצלחת עם ישראל. הם רואים את העלייה ואת בניין ירושלים, רואים את חכמת ישראל ואת הפסדם, והם נלחמים על אף שהם יודעים שהם לא יכולים לעצור את תהליך הגאולה. ממש כמו בלעם.
האם אדם יכול ללכת נגד תוכנית ה'?
בחירה חופשית לפרט, ברית אבות לתוכנית הכללית
הפרשה הזאת מלמדת אותנו שאדם יכול ללכת נגד תוכנית ה'. זו בחירה חופשית לכל אדם להחליט אם הוא הולך עם רצון ה' או נגדו. בלעם הלך נגד רצון ה' וה' נתן לו רשות. שבתחילה אמר לו " לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא ", ואחרי שבלעם התעקש אמר לו ה' " קוּם לֵךְ אִתָּם. וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" . ה' לא מתערב בבחירות החופשיות של בלעם, אבל שומר שהתוכנית הכללית של העולם ושל עם ישראל לא תשתנה.
אמונה של שופכי דמים
חשוב שנדע שיש לאדם בחירה חופשית והוא יכול להרע או להטיב. הפך האמונה הערבית שיש כאלה שאומרים "הכול מן אלוקים". הם אומרים: אני אסע כמו מטורף על הכביש בלי לציית לתמרורים, ואם כתוב לי להיהרג – אני איהרג. ואם כתוב לי לחיות – אני אחיה. זה נשמע כמו אמונה, אבל זה לא נכון. אדם יכול להזיק נגד התוכנית האלוקית. לכן התורה אומרת "ונשמרתם לנפשותיכם". ובשו"ע (יו"ד סימן שלו א) כתוב "נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים".
אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ
הערבים חושבים שהם מאמינים גדולים ושוכחים שאי אפשר להאשים את אלוקים בכישלונות שלנו. על זה אמר החכם באדם במשלי (יט ג) "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ". וכך מספרת הגמרא על אנשים שמתו קודם זמנם כי לא נזהרו לשמור על חייהם. ואע"פ שכתוב "את מספר ימיך אמלא" (יבמות מט ע"ב; חגיגה ד ע"ב).
ואע"פ שאדם יכול לשנות את התוכנית האלוקית לקצר את החיים שנתן לו אלוקים, אדם לא יכול לשנות את התוכנית הכללית של העולם. וזהו שאמרו חכמים: אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָאִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמִי, כְּתִיב, (ישעיה ס) "בְּעִתָּהּ", וּכְתִיב "אֲחִישֶׁנָּה", זָכוּ – "אֲחִישֶׁנָּה", לֹא זָכוּ - "בְּעִתָּהּ" (סנהדרין צח ע"א). וכתב אור החיים (ויקרא כה כח) שקץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו. וזה כמו יציאת מצרים שהיו כאלה שיצאו, והיו כאלה שנשארו במצרים ואבדו. גם היו כאלה שיצאו ממצרים ונשארו במדבר כי לא הלכו אחרי ה' אלא אחרי שרירות ליבם וכלו במדבר. ובסופו של דבר הייתה גאולה לעם ישראל כהבטחת ה' לאברהם, ודבר אלוקינו יקום לעולם.
משה עניו ומלמד אותנו להתחבר לתוכנית האלוקית
בלעם – רוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה
במדרש "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. רבותינו אמרו בישראל לא קם אבל באומות קם. ואיזה זה בלעם" (פסיקתא זוטרתא על דברים פרק לד פסוק י). ההבדל ביניהם היה שמשה היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, ולכן היה מתבטל לה' והולך בדרכיו. לעומתו היה בלעם מכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו. "תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא" ואילו "תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת" (אבות ה, יט).
מזמורים של גאולה
משה רבנו כתב 11 מזמורים בתהילים כדי ללמד אותנו איך להיות חלק מהתוכנית הגדולה של ה' בעולם לגאול את העולם. המזמורים של משה הם ממזמור צ', תפילה למשה, עד מזמור ק', מזמור לתודה. את רוב המזמורים אומרים בתפילה במשך השבוע, לרוב חשיבותם. "תפילה למשה" ו"יושב בסתר" (צ, צא) אומרים במזמורים של שבת בבוקר. "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך" (צב צג) אומרים בכל ליל שבת. את מזמור "אל נקמות ה'" (צד) אומרים בשיר של יום רביעי. ואת "לכו נרננה" והפרקים שאחריו (צה-צט) אומרים בחלק מהקהילות בכל ליל שבת. את המזמור האחרון של משה בתהילים, "מזמור לתודה", אומרים בכל יום אחרי ברוך שאמר.
חיבור בין בקצב האלוקי הארוך לקצב האנושי הקצר
המזמורים הללו מלמדים אותנו ללכת בדרכי ה' ולשמוח בהם. ובאמת הם עמוקים מאוד וניגע בהם בקצרה. המזמור הראשון, תפילה למשה, מלמד אותנו לחבר בין הקצב האלוקי של אלפי שנים לבין הקצב האנושי שהוא קצר. בקצב האלוקי "כִּ֤י אֶ֢לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה". בקצב האנושי "יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֢ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת׀ שְׁמ֮וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה".
משה גם מלמד שאלוקים מתכנן את העולם הרבה דורות קודם בריאתו, הוא יודע שאדם יכול להיכשל ולעשות טעויות, ולכן הוא בורא את התשובה קודם בריאת העולם. "בְּטֶ֤רֶם׀ הָ֮רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל: תָּשֵׁ֣ב אֱ֭נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֝תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵי־אָדָֽם". המטרה שלנו היא להתחבר ולהבין את מעשה ה' ולהתחבר אליהם. "יֵרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם", וממילא נזכה שאור ה' יאיר בכל מעשה ידינו "וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲ-דֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ" (תהילים צ).
יושב בסתר – אם אנחנו מחוברים אנחנו יכולים להתקיים בדרך
כיוון שהתוכנית של ה' היא ארוכת ימים והתוכנית שלנו היא קצרת ימים, אנחנו עלולים להימצא גם באמצע התוכנית כשעדיין הטוב האלוקי לא נגלה על כולם ויש בעולם פַּ֣חַד לָ֑יְלָה וחֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם. מחלקות ומגיפות כמו דבר, שחל ופתן, כפירים ותנינים. מלמד אותנו משה כי העצה היעוצה היא להתחבר לה' ולחיות בצילו. "כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי: יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ: אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי" (תהלים צא יד-טו).
מזמור שיר ליום השבת – לראות את מעשה ה' בגודל ועומק
"מזמור שיר ליום השבת" הוא המזמור שבו משה מלמד אותנו לראות את מעשה ה' בגודל ולראות אותם בעומק."מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣יךָ ה֑' מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ" . כשמסתכלים כך מבינים קצת כיצד ה' מנהל את העולם, וזה משמח אותנו. "כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣נִי ה֣' בְּפָעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן". כשמסתכלים בעומק ובגודל ורואים את הרשעים מצליחים, לא נבהלים.אנחנו מבינים שזה חלק מהתוכנית. מי שלא מסתכל באופן הזה – לא יבין את מעשה ה' ויהיה מתוסכל. "אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת" (תהילים צב).
כשמסתכלים באופן זה ורואים את הרשעים מצליחים – לא נבהלים. "בִּפְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן" ומבינים שהם מצליחים כי יש להם תפקיד חשוב לתיקון העולם באותה שעה. לכן אסור להתגרות ברשע שהשעה משחקת לו "כיון שפסקו לו גדולה והצלחה מהשמים הרי יש דבר טוב שעל כרחך יצא מהצלחתו" (עין איה ברכות ז/ב). התפקיד הזה הוא זמני, ולכן הם אובדים בסופו " כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן".
כשמסתכלים במנעד רחב רואים שיש יותר צדק בעולם מאשר העוול שהיה בעולם בימי קדם. "צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה". יש בעולם הרבה יותר עזרה הדדית. אומות עוזרות לאומות אחרות בשעת משבר ואסון - מה שלא היה בעבר. אנשים מאריכים ימים יותר, העולם מלא יותר דעת. העולם מחפש יותר את השלום. חלקים גדולים מהעולם מבינים שמגיע לעם ישראל צדק במקום רדיפות. מגיע לו את ארץ ישראל.
רואים איך עם ישראל מתפתח והולך ויורש את ארצו ואת עירו. רואים שהוא גדל ועולה בתורה ובמעשים טובים. "שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית ה֑' בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ". ובאחרית הימים יראה את הדבר הזה כל העולם ויבין שהנהגת ה' הייתה ישרה וצודקת "להגיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר ה֑' צ֝וּרִ֗י וְֽלֹא־עלתה עַוְלָ֥תָה בּֽוֹ".
"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" – מלכות ה' מתגלה
המזמור שאחריו הוא המזמור שמדבר על מלכות ה' שמתגלה בכל העולם (צג). וזה המשל של "גאות לבש", שכאשר אדם רוצה להראות את עצמו, הוא מתלבש לפי מעמדו. אם הוא קצין הוא לובש מדים ושם את דרגותיו על הכתפיים. אם הוא שוטר, ילבש מדי שוטר וכך יכירו אותו כולם. כך ה' לובש את בגדיו וכל העולם מכיר אותו ומקבל את מלכותו.
חלק מהתגלות העולם זה לשמוע את קולו שהוא קול החיים. קולות מים רבים. כך מגלה לנו יחזקאל את אחרית הימים "וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ" (יחזקאל מג ב, וראה גם יחזקאל א כד). כנראה זה הקול של זרימת החיים הגדולה שתהיה לעתיד לבוא (ראה יחזקאל מז). על כן כותב המזמור: "נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀ ה֗' נָשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם: מִקֹּל֨וֹת׀ מַ֤יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי־יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם הֽ'" (תהילים צג).
אל נקמות – נקמה בגאים שמנסים להפריע לגאולת ישראל
המזמור שאחריו מלמד על הנקמה שאלוקים ינקום בכל הגאים שלא קיבלו את מלכות ה' והפריעו לעם ישראל בדרך. עליהם נאמר "אֵל־נְקָמ֥וֹת ה֑' אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיעַ: הִ֭נָּשֵׂא שֹׁפֵ֣ט הָאָ֑רֶץ הָשֵׁ֥ב גְּ֝מ֗וּל עַל־גֵּאִֽים". (תהלים צד, א-ב). הרעים הללו מזיקים לעם ישראל. "עַמְּךָ֣ ה֣' יְדַכְּא֑וּ וְֽנַחֲלָתְךָ֥ יְעַנּֽוּ: אַ֭לְמָנָה וְגֵ֣ר יַהֲרֹ֑גוּ וִֽיתוֹמִ֣ים יְרַצֵּֽחוּ: וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ וְלֹא־יָ֝בִ֗ין אֱלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב". והם באמת כסילים ונבערים וחייבים לצאת מכסילותם "בִּ֭ינוּ בֹּעֲרִ֣ים בָּעָ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים מָתַ֥י תַּשְׂכִּֽילוּ: הֲנֹ֣טַֽע אֹ֖זֶן הֲלֹ֣א יִשְׁמָ֑ע אִֽם־יֹ֥צֵֽר עַ֝֗יִן הֲלֹ֣א יַבִּֽיט: הֲיֹסֵ֣ר גּ֭וֹיִם הֲלֹ֣א יוֹכִ֑יחַ הַֽמְלַמֵּ֖ד אָדָ֣ם דָּֽעַת: ה֗' יֹ֭דֵעַ מַחְשְׁב֣וֹת אָדָ֑ם כִּי־הֵ֥מָּה הָֽבֶל".
בסופו של דבר יבוא יום הדין ותבוא הגאולה. "כִּ֤י׀ לֹא־יִטֹּ֣שׁ ה֣' עַמּ֑וֹ וְ֝נַחֲלָת֗וֹ לֹ֣א יַעֲזֹֽב". בסופו של דבר ה' הוא "מלך עוזר ומושיע ומגן" והוא ינקום בכל הרשעים הללו "וַיְהִ֬י ה֣' לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב וֵ֝אלֹהַ֗י לְצ֣וּר מַחְסִֽי: וַיָּ֤שֶׁב עֲלֵיהֶ֨ם׀ אֶת־אוֹנָ֗ם וּבְרָעָתָ֥ם יַצְמִיתֵ֑ם יַ֝צְמִיתֵ֗ם ה֥' אֱלֹהֵֽינוּ".
לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ
המזמורים שמכאן ועד פרק צט הם המזמורים שנאמרים בחלק מהקהילות בליל שבת קודם קבלת השבת. הכול בגלל שכל המזמורים הללו נאמרים לעתיד לבוא, יום שכולו שבת. לכן נאמר בהם פעמיים "שיר חדש". שכל שיר חדש מדבר על הגאולה (מזמור צו, צט, ורש"י שם). במזמורים אלו אומר משה לעם ישראל: אל תחזרו על הבכיינות של דור המדבר, אלא תשירו לה': "לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַה֑' נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ: נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ" (צה).
אל תחזרו על הטעות של דור המדבר: "אַל־תַּקְשׁ֣וּ לְ֭בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כְּי֥וֹם מַ֝סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר: אֲשֶׁ֣ר נִ֭סּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶ֑ם בְּ֝חָנ֗וּנִי גַּם־רָא֥וּ פָעֳלִֽי". הבכיינות שלהם וחוסר השמחה בישועה הביאה אותם להישאר במדבר ארבעים שנה "אַרְבָּ֮עִ֤ים שָׁנָ֨ה׀ אָ֮ק֤וּט בְּד֗וֹר וָאֹמַ֗ר עַ֤ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וְ֝הֵ֗ם לֹא־יָדְע֥וּ דְרָכָֽי: אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם־יְ֝בֹא֗וּן אֶל־מְנוּחָתִֽי".
שירו לה' שיר חדש – תראו את הגאולה של כל יום ותשירו לה'
במזמור צו מלמד אותנו משה לראות את הגאולה ולשמוח בה. להתבונן בגאולה שצומחת יום-יום ולבשר עליה לאנשים אחרים. "שִׁ֣ירוּ לַ֭ה' שִׁ֣יר חָדָ֑שׁ שִׁ֥ירוּ לַ֝ה֗' כָּל־הָאָֽרֶץ: שִׁ֣ירוּ לַ֭ה' בָּרֲכ֣וּ שְׁמ֑וֹ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־לְ֝י֗וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ". לראות שה' עושה משפט לעמים הרעים ומכחיד אותם מעל פני האדמה בזה אחר זה. לא רואים את זה ביום אחד כי יומו של ה' הוא אלף שנים. אבל כשמסתכלים על העולם במבט רחב רואים שה' "יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק וְ֝עַמִּ֗ים בֶּאֱמוּנָתֽוֹ".
ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ – אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ
במזמור שאחריו מלמד משה כי יש עמים ששמחים בעת הגאולה, והם הרבים, ויש מעטים שמצטערים מאוד בגאולת העולם ובגאולת ישראל והם נשרפים כמו עזה, סוריה ולבנון. לפני שלושים שנה הייתה ברית המועצות שהתנגדה לעם ישראל ולעליית יהודים לארץ. התנגדה לקיום המדינה ותמכה באויביה – והיא קרסה והתמוטטה. כך קרסה מלכות הרשעה של היטלר וכל גרורותיו. וכך היום קורסות מדינות ערב הרעות. על התהליך הזה כתוב "ה֣' מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים". הוא עושה משפט "עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ" והרעים משלמים את המחיר "אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו" (תהילים צז).
מזמור שירו לה' שיר חדש - העולם מבין שיש גאולה
אחרי הדין באומות שדבקות ברשע, מתקיים בנו "הוֹדִ֣יעַ ה֭' יְשׁוּעָת֑וֹ לְעֵינֵ֥י הַ֝גּוֹיִ֗ם גִּלָּ֥ה צִדְקָתֽוֹ: זָ֮כַ֤ר חַסְדּ֨וֹ׀ וֶֽאֱֽמוּנָתוֹ֘ לְבֵ֪ית יִשְׂרָ֫אֵ֥ל רָא֥וּ כָל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ אֵ֝֗ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ". כל העמים שמחים על ישועת ישראל ומהללים לה' "הָרִ֣יעוּ לַֽ֭ה' כָּל־הָאָ֑רֶץ פִּצְח֖וּ וְרַנְּנ֣וּ וְזַמֵּֽרוּ". ובשונה מפרק צו, שבו רק הבריאה שמחה, "יִשְׂמְח֣וּ הַ֭שָּׁמַיִם וְתָגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ: יַעֲלֹ֣ז שָׂ֭דַי וְכָל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ אָ֥ז יְ֝רַנְּנ֗וּ כָּל־עֲצֵי־יָֽעַר". כאן אנחנו מתקדמים וגם בני האדם מבינים שצריך לשמוח בגאולה. "יִרְעַ֣ם הַ֭יָּם וּמְלֹא֑וֹ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ: נְהָר֥וֹת יִמְחֲאוּ־כָ֑ף יַ֝֗חַד הָרִ֥ים יְרַנֵּֽנוּ" (תהילים צח).
במזמור זה אנחנו מדברים גם על חזרת הנבואה לישראל. "מֹ֮שֶׁ֤ה וְאַהֲרֹ֨ן׀ בְּֽכֹהֲנָ֗יו וּ֭שְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל־ה֗' וְה֣וּא יַעֲנֵֽם: בְּעַמּ֣וּד עָ֭נָן יְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם שָׁמְר֥וּ עֵ֝דֹתָ֗יו וְחֹ֣ק נָֽתַן־לָֽמוֹ: ה֣' אֱלֹהֵינוּ֘ אַתָּ֪ה עֲנִ֫יתָ֥ם אֵ֣ל נֹ֭שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם וְ֝נֹקֵ֗ם עַל־עֲלִילוֹתָֽם". מדברים גם על בית המקדש: "רֽוֹמְמ֡וּ ה֤' אֱלֹהֵ֗ינוּ וְ֭הִֽשְׁתַּחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּֽי־קָ֝ד֗וֹשׁ ה֥' אֱלֹהֵֽינוּ".
מזמור לתודה – כל העולם בתודה
המזמור האחרון של משה רבנו הוא מזמור ק' שעוסק בתיאור הגאולה השלמה. "מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝ה֗' כָּל־הָאָֽרֶץ: עִבְד֣וּ אֶת־ה֣' בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה". העולם מבין ושמח בהצלחתנו "דְּע֗וּ כִּֽי־ה֘' ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ". העולם כולו מבין שה' מנהל את העולם בחסד. מבין שהכול היה באמונה, שהכול היה לטובה. "כִּי־ט֣וֹב ה֭' לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ".
עליית הדורות או ירידת הדורות?
מצד אחד הולך ורע
התיאור של משה רבנו מתאר עליית הדורות והתקדמות הגאולה, ואילו הגמרא (ערובין נג. שבת קיב: יומא ט:) מלמדת שישנה ירידת הדורות גדולה מדור לדור, ואם ראשונים כמלאכים אנו כאנשים, ואם ראשונים כאנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. ומה היה מיוחד ברבי פנחס בן יאיר?
שעל רבי פנחס בן יאיר נאמר שהיה גדול ממשה רבנו. שהלך רבי פנחס בן יאיר לפדיון שבויים וקרע את נהר גינאי שלוש פעמים. אמר עליו רב יוסף שרבי פנחס בן יאיר היה גדול ממשה ושישים ריבוא שהיו איתו שנקרע להם ים סוף רק פעם אחת. שואלת הגמרא: ואולי גם לרבי פנחס בן יאיר נקרע הנהר רק פעם אחת? ועונה: אם כן, הוא חשוב כמו משה ושישים ריבוא (חולין ז ע"א). אם כן אין כאן ירידת הדורות, אלא או שווה או יותר.
אם מתחברים לדורות ראשונים – ננס על גבי ענק
והסביר האר"י הקדוש כי נשמת משה הייתה ברבי פנחס בן יאיר, ולכן הוא הצליח כל כך. אבל אם רבי פנחס בן יאיר לא היה מתחבר לנשמת משה, הוא היה קטן ביותר. "ולפעמים יתוקן נפש האדם כ"כ, עד שיזכה להשיג נפש איזה צדיק, ואח"כ ישיג בחינת רוח ממש של איזה צדיק אחד מעולה מכלם, עד שיוכל להיות, שישיג רוחו של אברהם אבינו ע"ה. וזה סוד מה שאמרו רבתינו ז"ל במדרשים, ובפרט במדרש שמואל, אין לך דור שאין בו כאברהם אבינו ע"ה, וכיצחק, וכיעקב, ומשה ושמואל וכו'" (האריז"ל בשער הגלגולים - הקדמה ב).
שכבר נבררו כמה ניצוצות ולא נשאר אלא ברירת הרגלים
כשמתחברים לנשמות הדורות הקודמים יש עליית הדורות ואנחנו כננס על גבי ענק. כך כתב החיד"א בשם הגדולים (חלק גדולים - מערכת א אות ריט) "אמנם בימי רבינו האר"י זצ"ל רצה הקב"ה לפתוח שערי אורה ומעינות החכמה" כי העולם הולך ונתקן "שכבר נבררו כמה ניצוצות ולא נשאר אלא ברירת הרגלים. והיה זמן כשר להתגלות שרשי עיקרי פנימיות החכמה, ולמחיה שלחו אלקים והוציא חמה מנרתיקה והחזיר עטרה ליושנה לגלות ספוני טמוני קדשי קדשים".
כי הסטרא אחרא נחלש כוחה
עם עליית הקדושה, כשל כוחה של הקליפה והביא גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים זיע"א את דבריו בהקדמת ספרו "דעת ותבונה". וכן הביא בספרו בן יהוידע כי בימינו הקליפה נחלשת מאוד. אין כמעט עובדי עבודה זרה, אין כשפים כמעט כלל, "והנה תהלות לאל שנתבטל נזק של הזוגות מפני כי הסטרא אחרא נחלש כוחה" (בן יהוידע על פסחים קט ע"ב). האכזריות והבורות נחלשו מאוד בעולם, הכשפים והעבודה הזרה. ואין אכזריות כמו שהייתה בימי פרעה וכמו שהיה בימי נבוכדנצר וטיטוס. הם נמצאים ב"שמורות רעות" כמו עזה, לבנון, צפון קוריאה ואיראן. אל מול הרשע הזה מתקיים ברוב העולם "ותרבה הדעת", שנפתחו מעיינות חכמה של מעלה ושל מטה בעולם, וישראל חוזרים לאדמתם.
אם הכול הולך ומתקדם, איך ייתכן שבעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי?
אם הקדושה עולה ו"הסטרא אחרא נחלש כוחה " – למה יש כפירה בעולם. למה יש את החמאס והחיזבאללה? עונה על כך רבנו בספרו "דעת ותבונה", כי יודעת הקליפה שהיא הולכת להיעלם מהעולם, לכן היא מתאמצת להילחם כנגד הקדושה בכוחה האחרון. "יען כבר נתברר הרבה, ועתה הברירה ברגלים, וכמ"ש בעקבות משיחא חוצפא יסגא, שהוא הסטרא אחרא, שמתגברת להחטיא את ישראל בראותה כי כלתה אליה הרעה, וכמו שביאר באורך רבינו האר"י זצ"ל".
כך היה פרעה מתחזק בעת הגאולה. כך היה המן מתחזק בשעת בניין בית שני. כך בלעם בשעת הכניסה לארץ וכך גם בימינו. וכל הרע הוא רק בחוץ, אבל בפנימיות הכול טוב. כמו שכתוב בזוהר על דור זה שהוא "טב מלגאו וביש מלבר". וגם הכפירה שיש בעולם אינה אלא בחיצוניות, כי בפנימיות הנשמות העולם הולך ונתקן (וראה עוד אגרות ראיה א שלב). ויבוא יום ויראו כל בשר כי פי ה' דיבר. אמן ואמן.
שפחה כי תמלוך
סיפר הרב זצ"ל: מסופר על אשת המלך, שהגישה לו תבשיל. הסיר שהיה מלוכלך בפחם לכלך מעט את ידה של אשת המלך. כעס עליה המלך שהיא באה בין השרים והחשובים של המלכות כשהיד שלה מלוכלכת, ואין זה כבוד המלכות.
עמדה שם שפחה ליד התנור, כל בגדיה מלוכלכים, ואמרה: "עכשיו המלך יגרש את אשתו וייקח אותי לאשה!".
אמרו לה לשפחה: "אם אֶת המלכה, שהיד שלה התלכלכה מעט, יזרוק המלך, את שמלוכלכת מכף רגל ועד ראש – לא כל שכן!".
לפעמים אנחנו שומעים מאומות העולם ביקורת על המוסריות של עם ישראל. הם מחפשים בנו פגמים כמו בלעם הרשע, האיש שתום העין. לאנשים אלו צריך לומר: לפני שאתם מבקרים את עם ישראל – בקרו את עצמכם ותראו שאתם מלוכלכים מכף רגל ועד ראש.
תשובה כהלכה
או-טו-טו ישועה . מה הייתה דעת הרב אליהו על מצב הדור? עקבתא דמשיחא, אתחלתא דגאולה, גלות, או משהו אחר?
קרובה ישועתי לבוא. זה הרבה אחרי האמצע.
גדול קרייתה כבניינה . האם דיבור על הגאולה מקרב אותה?
כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת בית המקדש, הוא אומר לו שצריך ללמד על כך את ישראל. אמר יחזקאל לפני הקב"ה: רבש"ע, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית. וכי יכולין הן לעשות? הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואח"כ אני הולך ואומר להם. אמר לו הקב"ה ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בניין ביתי בטל? אמר לו הקב"ה: גדול קרייתה בתורה כבניינה. לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית" (תנחומא ויקרא, צו יד).
גאולה בתוך החושך . המלחמה שנמשכת כבר כל כך הרבה זמן גורמת לי לחרדה גדולה, ואני לא מבין למה הגאולה לא מגיעה. איך אפשר להירגע במצב הזה?
גדולי הרבנים אמרו שאנחנו בתוך הגאולה. כמו בני-ישראל שיצאו ממצרים והיו בדרך לארץ ישראל. עוד צריך לדעת מה שכתב הרמח"ל, כי אם יש חושך והסתר, זה אומר שהקב"ה עכשיו מכין את הגאולה! כמו משה שנשלח להוציא את ישראל ובגלל זה פרעה מקשה את לבו ומכביד את העבודה.
למה שמחים כבר משנכנס אדר?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הקשר בין ניצבים לראש השנה
מה מברכים על פיצה?
שופר
ללמוד להתייחס
למה צריך את ארץ ישראל?
מי פה עבריין?
מהי אמונה?
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
בבא בתרא דף קס"ד
הרב אלי סטפנסקי | ה' כסליו תשפ"ה
הסבר חלום יעקב
כלי יקר פרשת ויצא חלק ב'
הרב חיים כץ | ד' כסליו תשפ"ה
הסיבה העמוקה לחולי הנפש
שמונה פרקים לרמב"ם – פרק ב'
הרב יהודה מלמד | ד' כסליו תשפ"ה
